לִבִּי בִּשְׁתִיקָה הוּא דּוֹמֵם

…
לִבִּי בִּשְׁתִיקָה הוּא דּוֹמֵם
אֲרֶשֶׁת פָּנִים חֲתוּמָה
מִי יֵדַע עַד כַּמָּה מְדַמֵּם
עַד כַּמָּה חֲסַר נְשִׁימָה.
מִי יְנַחֵשׁ הַבְּדִידוּת
שֶׁתּוֹקֶפֶת אוֹתוֹ לִפְעָמִים?
פָּנָיו מַסֵּכַת רְדִידוּת
הוּא דּוֹחֶה כָּל פִּסַּת רַחֲמִים.

מִי יֵדַע עַד כַּמָּה הוּא צָמֵא
עַד כַּמָּה חָסֵר לוֹ וְרֵיק
עַד כַּמָּה לְחֹם הוּא כָּמֵהּ
וּמָה הַסִּבָּה שֶׁשּׁוֹתֵק.

דָּבָר מִבַּחוּץ לֹא יַרְאֶה
מִי יֵדַע כַּמָּה זְמַן הוּא רָעֵב?
וּמִי בְּעֵינָיו יְזַהֶה
אֶת הָעֶצֶב, הָרֵיק, הַכְּאֵב?

חִיּוּךְ מְאֻמָּץ הוּא מוֹתֵחַ
'הַכֹּל מְצֻיָּן, לֹא לִדְאֹג'
וּכְלוּם מִתּוֹכוֹ לֹא בּוֹרֵחַ
אָסוּר שֶׁדָּבָר לֹא יַחֲרֹג.
וְרַק כְּשֶׁחִבַּקְתְּ לִי רַכּוֹת
הַלְמוּת פְּעִימוֹתָיו אָז הִרְגַּשְׁתְּ
הֵן סִפְּרוּ עַל שְׁבָרִים, וּמַכּוֹת
עַל כָּל מָה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִחַשְׁתְּ.