כבשה כשרה

2:00
אני מדפדפת בשותפות, קצת להשלים פערים מכל השבוע האחרון שלא הייתה לי בו שנייה אחת מיותרת. ופתאום נתקפת בחשק עז לגמבה. ודווקא גמבה צהובה. "אבל את לא אוהבת גמבה בכלל!" טוען ההגיון (ההגיוני, חשוב לציין) שלי. לא מקשיבה לו. הולכת למטבח, פותחת את המקרר לוקחת לי גמבה כתומה (לא היה צהובה בסוף) וגם חלב, סתם מתחשק לי. מברכת (ב"ה שזכרתי) נועצת את שיניי בגמבה, לא טעים לי. לוקחת שלוק מהחלב.

הארוחה הדשנה הסתיימה, וכך גם רמת העירנות שלי, אומרת קריאת שמע, נשכבת במיטה, ואז מגיעות המחשבות. אתן מכירות אתזה שפתאום ב2 וחצי בלילה אתן נזכרות בכלמיני דברים חשובים?? אז אני נזכרתי שעוד 3 ימים הקעמפ ואין לי כלום.
לא בגדים, לא אוכל, ואפילו לא מזוודה 😅
טוב, לא משנה. לילה טוב.

למחרת בבוקר אני קמה, נוסעת לביג. קונה לי כמה בגדים ועוד כמה דברים. חוזרת הביתה, הולכת למחסן, לוקחת את המזוודה הכי גדולה (בכלופן 10 ימים) מתחילה לארוז. מתייאשת באמצע. הולכת לנשנש לי משו. זכר הגמבה מאתמול מעלה בי תחושת קבס ובחילה, אז אני לוקחת שוקולד.
הולכת לחדרי וממשיכה לארוז. מסיימת ב"ה, אז זהו, בסופו של דבר יהיו לי דברים בקעמפ ולא אצטרך לקחת מחברותיי היקרות הכל 🤗
תודה שקראתן עד לכאן ונתראה בפוסט הבא, להתראות 😊