ישובו הימים

הנשמה שלי צורחת,
גנבו לי ת'שפיות
הלכה לי שוב הדעת.
ואיפה התמימות שלי
לאן היא נעלמה?
מה עשיתי לי?!
מלאה באשמה.

שמישהו ינפץ לי ת'מחשב,
בחוץ נראה נוצץ
בסוף תמיד כואב.
ואז זה מתפוצץ..
חשבתי שזה כלב
בסוף מתברר שאימצתי לי
זאב,
מסוכן.
הוא נרדם על השולחן
גירשתי אותו מכאן,
אל תחזור לי
בלאגן
אל תעשה לי
עוד לא מתוקן..

זה אוכל אותי מבפנים,
הנפש פגועה
נראית על הפנים.
וזה לא כייף,
אני סובלת
וזה התנדף,
באוויר.
ההנאה
רגעית בלבד,
כמה שביר.

עופי בהמה
ממני
עופי
תפלי על מישהו אחר
לא על יהודי
שרוצה להיטהר.

ואני משתגעת,
העיניים כואבות
שעות של בזבוזים
זונחת בצד ת'לימודים
פתאום לא חשובים.

ושוב כואב לי,
פנימה.
ושוב שרוטה,
קדימה.
המוח מסתובב,
שיעור תורה
כבר לא מככב
אצלי
במחשב.

והלב גווע ברעב
הוא כבר לא מעוצב,
הוא עצוב..
מישהו תקע אותי בכלוב,
עלוב..
אין נחשים
אבל יש מילים
שהורסות לי ת'חיים.

וליבי געגועים,
מתי ישובו הימים
של קדושה?
כל החיים
לעשות רק טוב.
רק טוב…