לכולם אני נראית ילדה טובה,
אחת כזאת שלא עושה שטויות.
לכולם אני נראית ילדה טובה,
שזורמת לפי הציפיות.
כזאתי חרוצה
ילדה ממש פצצה
בשיעורים היא מפציצה
ציונים היא מוציאה
מהשרוול
גם בחברה היא מדהימה
תמיד רוצים בקרבתה
על המורות היא אהובה
ועל חברותיה עוד יותר
אז אולי תגידו לי
מה חסר לה בחיים?
למה היא לא מאושרת?
ולמה תמיד בסוף יום
היא חוזרת הביתה עצובה?
ולמה יש לה בלב
בור ללא תחתית?
ולאן שמחת החיים
שלה נעלמה?
ולמה אף אחד לא מבין
שמאחורי השקט
יש הר געש
שמאחורי הבדיחות והציניות
יש ילדה קטנה
שהיא מוקפת חברות ומשפחה
אבל בודדה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
נעים להכיר:)
את מזכירה לי את עצמי, יותר נכון את עצמי של לפני תקופה…
וואי, איזו הרגשה דפוקה הרגשתי אז, למרות שכביכול הכל היה טוב, נכנסתי לאיזה קטע מוזר, התרחקתי קצת מחברות, רציתי לחיות לעצמי… הייתי רק עם המשפחה, כל יום בלימודים היה סיוט.
ואז תפסתי את עצמי, קלטתי שזה לא מועיל לי, לא עושה לי טוב בכלל ושזה בבחירה שלי.
אז דבר ראשון, הזמן עושה את שלו… זה עובר!
דבר שני, תזכרי שאת האחראית על מצב הרוח שלך… תשמחי את עצמך, תעשי דברים שאת אוהבת וטובה בהם…
הקשבתי הרבה להרצאות של הרב פנגר, הרב יגאל כהן, וואי, מה שזה עשה לי…!
אני הקשבתי לרב רונן שאולוב
לא ברור למה, שיעורי מוסר עושים לי טוב. (ולא אני לא ליטאית. חבדניקית. אולי לזה התכוון איסתרק כשטען שיקוואל מקבל יותר מידי אהבה ופשוט נחנק מרוב אהבה ואהדה ורחמים)
וואי כמה שירים כאלה כתבתי. המון בסגנון הזה.
אבל בחופש החלטתי שאני משתנה,
להפסיק להיות בתוך עצמי, לצאת, להנות באמת. וממש השתדלתי בשביל זה כי די קשה לשנות אופי.
(מאחורי הכל הייתי די מרירה ופשוט כבר לא נהנתי בחיים.)
בכללי אני אחת שמעדיפה להיות בבית ולא לצאת, אז דווקא כן יזמתי ויצאתי עם חברות, לא יכולה לומר שהכל, כי כן היה מפגש משמעותי שבהחלטה של רגע החלטתי שאין לי כח אליו ולחברות – ולא יצאתי – ויכול להיות שגם הפסדתי
וכל היציאות האלו באמת די עזרו לי, לחיות עם החברות מעבר ללימודים ולהשתחרר…
ועכשיו בשנה החדשה ברוך השם אני חוזרת שמחה יותר הביתה עד כדי כך שהתבאסתי שעכשיו חופש.
מרוב שאת מזכירה לי את עצמי, תמיד כשאני מפחדת שחברות שלי יזהו אותי כאן באתר, אני אומרת מקסימום אומר להם שאני עופר האיילים או שהן תחשובנה שאני עופר….🤭🤣
חחח😂😂😂 הדדי כל העניין הזה…
נראה לי שיהיה לך יותר מביך שיחשבו שאת עופר, עם התגובות שלי כאן…😜
האמת היא שאין כמעט סיכוי שחברות שלי מהסמינר יסתובבו כאן.
אולי אולי מהיסודי…
גמלי הייתה תקופה כזאת וואוו איזה סיוט זה היה…
מסכימה עם מהדורה בכל מילה… היא הוציאה לי תמילים מהפה:)
פשוט איכשהו משכתי את עצמי החוצה מהבור הזה ופתאום העולם ניהיה וורוד יותר…
וממליצה גם על ההרצאות של הרב פנגר… הם מדהימות ממש והוא פשוט נותן כלים איך להתמודד עם הכל, עם תחושות כאלה ואחרות כמו שתיארת פה בפוסט… ואומרים שכשאדם נותן לאחרים מעצמו אז משהו מתמלא אצלו, הוא נהיה שמח יותר אז אולי תיראי איך את יכולה לתרום מעצמך, זה פשוט נותן המוןןן
בהצלחה מותק!
רגע.
לא, לא כתבתי את זה.
אפשר להמשיך בחיים.