יומנה של תשראית טרייה/23

מדלגת על מכשולים

על הבוקר, השכמתי בשמונה. זינקתי מהמיטה והתארגנתי על טיל. אין ארוחת בוקר, אני נוסעת לאוהל. ברכות השחר וקורבנות בסעווען סעווענטי, ויוצאת לסביבון. ההסעה לא מגיעה. אחרי חצי שעה התארגנו על הסעה אחרת. למדתי בכל זמן הנסיעה וההמתנה מתוך חוברת על מעלות האוהל, ההנהגות וכולי. הגענו. התפללתי שחרית. למדתי את מאמר ההשתטחות. התחלתי ללמוד גם את הביאור, אבל הייתי רעבה מכדי להתרכז. נטלתי ידיים, נתתי צדקה, כתבתי פ"נ. החלפתי את מגפי העור שלי בכפכפים פי שניים מגודל הרגל שלי. לקחתי מענה לשון, נר, וקדימה לדרך.
התחלתי לומר מענה לשון, הדלקתי נר. דפקתי על הדלת, נכנסתי. והתחלתי לומר. תהילים, תחינות, ברייתות ואגדות… מה לא היה שם. באיזשהו שלב היתה בקשה, שה' יקבל את תפילתי המגומגמת. לגמרי. הזדהות. אחרי שעה של תחנונים, קראתי וקרעתי את הפ"נ. אמרתי פרקי תהילים ויצאתי. שברתי את הצום, חיפשתי הסעה. למדתי תניא, מצאתי הסעה.
שכחתי את המעיל בציון. הבחורה שנסעה איתי יצרה קשר עם חברה, והמעיל נמצא בידיים בטוחות. טחנתי לה את השכל כל הנסיעה, הייתי רעבה. אשמתה שהיא נחמדה כזאת. קניתי בבייגל שני בייגלס וצ'יפס. רצנו לתפילת מנחה. התפללתי מנחה. תפילה שגרתית, איזה מוזר. סופסוף זכיתי לאכול כמו בנאדם. יצאתי עם חברה, שנים לא דיברנו. פחות בנות- פחות הפרעות. כי אנחנו כאלה פופולאריות. התקלחתי, חזרנו לערבית. אבל, חצי שעה לפני התפילה הכשילני היצר הרע. כאילו עבדתי עבודה זרה, קיללתי יהודים ופגעתי בחברה. כי אני כזה בנאדם מדהים. אין אליפות. כפיים לי. מאבדת שליטה משטויות. אני- קיללתי- יהודים. אני. אני? כן אני. ועוד איזה קללות, משהו יצירתי. לא שומעים כל יום. ה' ישמור עלי. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. דווקא היום, עם כל מה שלמדתי והשתטחתי. דווקא היום. מה נסגר איתי?! למה אני מקשיבה לזקן הכסיל הזה? איך קרה שאני נופלת לכעס? אני בן אדם רגוע עד אימה.
אז כן. יש מה לתקן. הו הו הו לתקן. רציתי ללכת להתוועדות, חברה דמועת עיניים עוצרת אותי. ידיעה מזעזעת, משהו שאני לא יכולה לעכל, מתרסקת לי על הראש. אני בהלם. אין לי מילים. מה עושים? לא יודעת. עושה מה שנראה לי. כואבת לי הבטן מכל האירועים האלה. כדאי שאלך לישון.
ארבע פעמים התעוררתי בלילה. לא בגלל מזג אוויר מציק, מזרון לא נוח או הסתגלות למקום החדש. פשוט בגלל בנות, שלא שמות פס על השעון. למען השם, השעה שתיים, שלוש, ארבע בלילה. צריך להתנהל בשקט! לא לצעוק! לא להאיר בפנסים כאילו אנחנו באמצע חדר בריחה. חברות שלי הגיעו בשתיים בלילה, התמקמו שעה. אחרי חצי שעה, חברות אחרות הגיעו, קשקשו ביניהן, התווכחו עם בנות אחרות. אוהבת את כולן, רק למה על חשבון שעות השינה שלי?..