יום שכזה.?

רוצה להיות טובה יותר.
בוקר טוב!
אני קמה בשער סתור, מתאפסת על עצמי ומבינה שאין לי יותר מה לחפש במיטה.
קמה בקפיצה, הולכת לאמבטיה. חוזרת, הקערה והנטלה נתפסות בעיניים שלי. ואז אני קולטת שכחתי אותם הבוקר.
הלכתי חצי ישנה עם פיג'מה שגדולה עליי בכמה מידות בצאוור, נכנסת למטבח.

מוצאת לי כמה מיני מתיקה יבשים מאתמול בערב. ונוגסת בהם במהירות. אופס. שחכתי גם מברכות השחר. אני דופקת במצח. בדרך לספרייה עוצר אותי הפלאפון. וכמובן שמשם הכל מסתבך.. אני שוכחת שלהסתובב עם פיג'מה זה לא הכי יפה לעין..
ופתאום אני אוהבת חביתה, והתפילה של אתמול מספיקה גם להיום..
ואיכשו אני כבר בתוך אדון מסך, מכורה למלבנים הפרוצים האלה.

היום שלי הולך עלזה, ואף אחד לא יודע איפה אני נוברת שם

אני יוצאת מהמקלחת אחרי שהירח כבר גלוי, הראש שלי לא מספיק להתעניין במה שראיתי היום. למרות שאני מנסה להדחיק.
תוחבת פנים בכרית, ואיכשהו היא נרטבת. בוכה על החיים שלי, על הפצעים על הבורות.. עלזה שרציתי אחרת ויצא לי רק נפילות.

והמסקנה שלי,
שפה וגם שם אי אפשר להיות. למרות שתמיד חשבתי שכן.
ועכשיו אני מתחרטת.