יום לחודש/טבת

פרט קטן ומשמעותי

בואו נדבר קצת על חודש טבת.
כן כן, החודש האפרורי, הרטוב והקריר הזה.
החודש הזה עם הצום והמצור על ירושלים.
אבל, היי! אותו חודש זכה גם לכמה ימים מוארים של חג החנוכה. כבר יש לנו אחד אפס.
ונמשיך עם לוח השנה החסידי שלנו: ה' טבת.
חוץ מהרחבת הספרייה הפרטית שלנו תודות למחירים המוזלים (לא, איסתרק והנורמלי האחרון לא נחשבים סיפורי חסידים..) יש עוד עומק בתאריך הזה, והרבה עומק.
כידוע וכמפורסם לכולן משפט הספרים לא היה פולמוס כלכלי. ממש לא.
משפט הספרים היה לא פחות מאשר קטרוג על כל חסידות חב"ד. ממש כמו בי"ט כסלו.
לרבי כל ענין הספרים נגע בנפשו, והוא לא חסך בתפילות באוהל.

כמובן שאפשר להתוועד ולדבר על "הרבי והספרים שייכים לחסידים" וכו', אבל אני רוצה להתמקד על משהו אחר:
כשהודיעו לרבי שהמשפט הוכרע לטובתנו והספרים חוזרים ל770, הפנים של הרבי זהרו וזרחו (נו, אמרנו כבר שחודש טבת מואר מנרות חנוכה. עכשיו גם מהבשורה ש"דידן נצח") והרבי ביקש ישר להתקשר להודות לצוות השופטים, עורכי הדין, וכל הנוגעים בדבר.

לא יודעת מה אתכן קוראות חביבות, אבל כשקיבלתי הודעה שעברתי טסט, הדבר האחרון שעמד לי בראש זה להתקשר למורת נהיגה ולהודות לה. (מה עשיתי במקום? התנהגתי כמו מישהי שצריך לשלול לה רשיון מסיבות נפשיות.. עזבו..)
אבל אצל הרבי? שום דבר מהסימפטומים האלה. וגם פחות מזה לא.
הרבי לא שכח להודות, גם כשהרגע הוא קיבל את הבשורה שהוסר הקטרוג.

נשמע אולי פרט שולי, אבל כשהעניין הזה בכל פרשת הספרים נודע לי, הרגשתי שקיבלתי חתיכת כאפה שתכוון לי את הפרצוף לכיוון הנכון, שאני אראה איך צריך להתנהג.

בכמה אנשים אנחנו מוקפים כל יום?
אם ביום סטנדרטי אני נמצאת בבית, בבית הספר וברחוב, אני בכיף מגיעה לכמה מאות אנשים.
ולכמה אנשים ביום אני אומרת תודה?
לא התכוונתי שתלכו עם שלט ענק שכתוב עליו "תודה, ספסיבה, שוקרן ותנק יו". אין צורך להודות לכל האנשים שאת פוגשת אותם במהלך היום. אבל עדיין, עלו לי כמה אפיזודות יום יומיות:
להודות למוכרת בסופר,
להודות למורה בסוף שיעור,
להודות לאמא/ אחות וכיו"ב שהעירו אותי בבוקר,
להודות לנהג שהסיע אותנו לבית הספר.
אני בטוחה שאפשר להביא עוד הרבה הזדמנויות לאמירת תודה, ש.. לא תמיד אנחנו מנצלות אותן.
וכשאנחנו מוצפות רגשית בעקבות בשורה ממש משמחת? אוהו, אז בכלל אנחנו שוכחות מכל העולם ואשתו..
צודקות, זאת עבודה לא ממש קלה, אבל היא בסיסית.
אז חוץ מטיפטופים, מטריות שבורות ומגפיים רטובות, יש קצת עומק שהצלחתי למצוא בחודש טבת, ואני בטוחה שיש עוד הרבה מה להוסיף בעניין הזה ועל חודש טבת בכללי, אבל בואו ניגש למעשה בפועל:
תודה רבה באופן אישי לכל מי שעומדת מאחורי האתר ומפעילה אותו. מעורכת ראשית ומעצבת, ועד לכל בת שכותבת כאן משהו קטן שיכול להעשיר בת שניה.
תודה רבה רבה!!