חשבון פתוח /6

נוריאל נעץ בו את מבטו החד. "מה הסיפור שלך?"

"סיפור ארוך, אתה לא רוצה לשמוע." לחש אלירן ועיניו מבועתות.

"למה? מה מפחיד בפגישה עם ההורים שלך?" כעס נוריאל, זכר היטב את אותה השיחה שניהל איתו וכעס עוד יותר.

"כי…אתה אף פעם לא תבין. בשבילך הורים זה… זה כזה מובן! אבל אני… אני לא מסוגל לחשוב בכלל על עצם קיומם ו… לחשוב שארבעים שנה אני חי בלעדיהם, ויודע מה? אולי גם בגללם. אם שכחו אותי כנראה לא הייתי מספיק חשוב להם, לא הייתי מונח אצלם בלב. אתה מבין? ארבעים שנה! מה הם עשו למעני כל הזמן הזה חוץ מלגדל אתכם, האחים שלי? כלום! הם חיפשו אותי בכלל, הם שאלו? לא! אפילו-" הוא לקח רגע של נשימה ועיני הטורקיז שלו יקדו, "אפילו לך הם לא סיפרו עלי… לא רצו שתחיה בטראומות. ויפה מצידם באמת. מאוד יפה. לפחות אתה גדלת בטוב, מה עוד יש לי לומר? תגיד לי אתה. שחיית איתם כל הזמן הזה עד עכשיו."

נוריאל שתק. המום. "זה מה שלקחת אליך מכל העניין הזה, אלירן? זה מה שחשבת כל השנים האלה? שההורים שלך נטשו אותך ו..והתמסרו לשאר המשפחה ואותך הם הזניחו? אתה לא קולט שזה היה במכוון? שזה היה מתוכנן? וההורים, הם בסך הכל ידעו שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, והם שאלו, וחיפשו וחקרו, ונתקלו במבוי סתום והכל, הכל הם עשו על מנת להחזיר אותך וזה לא עזר כי זה מה שאלוקים רצה וזה מה שקרה ומה שתיקח איתך מהסיפור הזה ילווה אותך כל החיים? כל החיים שלך היו בדידות, וזה מה שאתה רוצה שימשיך להיות? כי למה, למה אתה מעדיף להתנכר אליהם במקום פשוט להגיד להם את מה שאתה מרגיש?"

אלירן השפיל את עיניו, כשהרים אותן היו שם נהרות של דמעות והוא השתנק ומלמל."למה? למה, למה. ענית את התשובה בעצמך. כי הכל היה מכוון, מתוכנן. והוא… הוא ממשיך להיות!"

"לא הבנתי. אתה רומז לי שנעשית אדם מאמין?" תקע בו מבט מבולבל.

"לא, לא, ועוד פעם לא," אלירן נראה נואש והוא הביט סביבו. "אבל אתה לא מבין רמזים! ברגע שאני נכנס אני גוזר עליך ועלי מוות, ממשי. אתה מבין?"

עיניו של נוריאל התעגלו, "אתה…אתה אומר ש -" הוא התנשם ונראה היה שהוא על סף התמוטטות, עיניו הזדגגו והוא קרס על ברכיו. דומם.

אלירן נבהל והוא גלגל את כיסא הגלגלים לכיוונו, "נוריאל!"

דמות שחורה יצאה מבין הצללים. "הצלחת, ואתה נבהל. ממה?"

אלירן הביט בו וכמעט הקיא, הצרחה שיצאה מפיו הרעידה עולמות. "דיייייי! נמאס לי כבר! כל החיים אני בשקר. רק משקר לעצמי אבל האמת היא שאני נורא… כל כך נורא!!!"

"ולכך נועדת, אם לא הבנת עדיין, אוונס. לכך ייעדו אותך וזו הייתה המטרה."

אלירן האפיר, "לא, אל תגיד את זה…אתה לא…"

"כן. ממש כן. בעוד שעה הוא יתחיל לגסוס ובעוד שעה וחצי כבר לא תזכור מי הוא היה. ותאמין לי שזה הכי טוב עבורך כי זו הייתה המטרה במשחק הזה."

"דייייייייייייי!" הוא כבש את פניו בידיו, ובכה. "תהרוג אותי איתו. כי אם הוא מת, אין לי חיים…" הוא התייפח. "אני לא אמשיך בלעדיו, ולא משנה מה תעשו. אני תלוי בו ואם תהרגו אותו אז תהרגו אותי איתו…" הוא התנשף."היעד שלי ישתנה, אני לא אהיה מה שתרצו אם לא האדם הזה. שיהיה ברור."

"זה לא תלוי רק בי. אני גם כן אמות אם ידעו שהשארתי אותו בחיים. עבורך הייתי עושה הכל, באמת. אבל יש דברים שפשוט אני לא יכול לעשות. תאמין לי שרציתי שיהיה לך טוב כל הזמן הזה אבל היה מה שמנע ממני, אני גם חי על הכוונת, לא רק אתה, " מבטו נדד, "ושנינו במעקב, כדאי שאלך."

"היי…"לחש אלירן. "אני…הצלתי לך את החיים וכך אתה גומל לי? אתה הורג את האדם שהיווה עבורי הכל ואתה מעז להצטער? אין בך טיפת בושה?!"

"ניסיתי. וגם להבא אנסה." הוא השפיל את ראשו. "ונוריאל הוא לא מי שאתה חושב שהוא. במו ידיו הוא גזר על עצמו את המוות. והתכוון שזה יהיה עליך. הוא הסגיר אותך מאז הפעם האחרונה ובא בעמדת מציל. תגיד מי היה יודע כל הזמן היכן אתה נמצא, אם לא הוא?"

"אתה משקר כדי שאחון אותך וזה לא יהיה. אתה בוגד, בעם שלך. אז תשתוק, בסדר? אני אפסיק לשחק את המשחק שלך, אליאב, כי מבחינתי נשרפת. אני לא הרובוט שלך כי כשאתה לא רוצה לסבול אתה מפיל עלי את הסבל. בשביל מה לי לסבול? בשביל הייעוד שלי שנמחק עכשיו?"

"זה הגיע לך, חלאה שכמוך, אתה הרסת במו ידייך את מה שניסיתי לבנות. הסגרת את תום וכשיתנו לו פקודה לדבר אז זה יהיה סגירת מעגל. אתה תישרף כסוכן, גם מייקל וגם נוריאל."

"ואתה תצא הטהור היחיד שמנצלים אותו, כמו תמיד." אלירן הרים את עיניו. "המוסד בדרך אליך, וגזרת את זה על עצמך. הפעם אין בידיי להגן עליך. פה שגית. ובגדול."

"למה אתה רומז?"

אלירן הרים את ידיו לשמיים, "לזה."

בווום.  הירייה הגיעה בזמן ואיתה חמישה דמויות לבושות אזרחי שהקיפו אותם במעגל הדוק.

אליאב סינן לעברו, "גם חשפת את עצמך, טיפש!".

"אין לי כבר מה להפסיד, אני נגמרתי." הוא לחש והביט בכתם האדום שפשט על חולצתו. "ורציתי את זה. כל כך."

ועבורו הסיפור נגמר, כך חשב ולא ידע שמוקדם לו לשמוח. יהיה מי שימשיך להילחם על חייו גם שנייה לפני מותו.

האדם היחיד שהאמין לו ושילם על כך. כי לא בגד. הוא לא הספיק לבגוד.

➕➖➗

"אתה מאמין לו?" שאל אביב בתדהמה. "אני אפילו לא מאמין לו שהוא עשה הכל כדי שמייקל יחיה, אז אתה מאמין שהוא לא כמעט הרג את נוריאל???"

"כן". לחש אופק זוהר לידידו. "כי נוריאל האמין בו, ואלירן לא איכזב. אני מאמין לגרסה שלא ולא לזו של אליאב. הוא כל השנים עשה את עצמו מת! הוא גרם לחשוב שאלירן אשם במותו, הוא הוציא אותו רוצח כל זמן שהוא חי, ולו אתה מנסה להאמין?! עליך לא הייתי חושב כך, הרי אתה כל כך שקול! למה שתחשוב את זה?"

אופק בהה בו בזעזוע, "ועוד, אתה זוכר שתום היה בוגד? מי הבטיח שאליאב כזה צדיק תמים כפי שהוא הראה את עצמו? משפחה זה דם. ודם זה לא מים, דם זה דבר משותף. אלירן עשה הכל למען נוריאל בעבר והמשיך עד לרגע שנורה! ואת זה כולנו ראינו, וחוץ מזה שהוא לחץ על כפתור המצוקה והזעיק את כל היחידות שרק קיימות לאיזור, עבורי הוא היה גיבור אמיתי וממשיך להיות. אני אעשה הכל כדי שהוא יחיה, כי אם הוא ימות, נוריאל יאבד את המוטיבציה לחיות וכשזה קורה, זה מסוכן."

"אבל הוא בחר לחשוף את מעשיו וזה מה שגם אליאב רמז."

"הוא נסחט, אם לא הבנת עד עכשיו. זו הייתה תוכנית שלימה, כמו המוות של מייקל, כן, אני בטוח שאליאב היה חלק ממנה וגרר את אלירן איתו. מה אתה חושב? שהחטיפות של ג'וני אירעו סתם? שכל הסיפור הלא גמור של השבי של שניהם גם הוא אירע סתם? הם רצו לגמור את החלק הזה של הסיפור ולקבור אותו עמוק מתחת לאדמה, ואוונס הפריע להם, מהרגע שידע את הסיפור כולו בעזרת נוריאל שניהם הסתכנו! והם היו מודעים לכך. הסבל של אלירן החל מהרגע בו אימץ את ג'וני ואחר כך התוודע לעברו של נוריאל ועד לרגע שפחד להתאחד עם משפחתו מהפחד שבתוך ביתם יתבצע הרצח. הוא צפה את זה מראש, וקיבל כל התראה בלב כבד ובזהירות, אם שכחת הוא הבטיח לעזור לנג'יב הזה בתמורה לשחרורו של ג'וני, וזה היה עניין של זמן עד שיגיעו אליו ואל נוריאל. אם הייתי מאשים מישהו הראשון בהם היה תום והשני אליאב. ו…רגע! אני פשוט לא מאמין!" הוא פסק מדיבורו ועיניו כמו התמגנטו לתחילת המסדרון. "בועז אמיתי! הוא יודע הכל!"

"על מה אתה מקשקש?" אביב איבד את סבלנותו. "באמת שאני לא מבין."

"שה, בוא איתי ותשמע, לפי דעתי רק הוא יודע איך להגיע למחשב שהרמס"ד נתן לנוריאל כי רק אותו זה עניין. הוא גם התעסק הרבה עם אלירן וצותת לו לשיחות, לפחות דבר אחד שאנחנו לא יודעים הוא יוכל לחדש, ואת השאר יעשה אלירן בכבודו ובעצמו."

"אם ירצה בכלל. הוא באותו המצב של נוריאל, ואף יותר גרוע, אין לו את החשק והמוטיבציה להתעורר כי הוא הרי ציפה למוות בידיים פתוחות, ואת הצעקה שלו כולנו שמענו, הוא התיאש מזמן ואין לו אדם שיכול לעורר אותו כי הוא לא מאמין באף אחד ולא רוצה את מי שמזכיר לו את העבר."

"בוא נראה מה יש לבועז לחדש לנו, אחר כך נהיה קצת יותר חכמים."

➕➖➗

"אני יכול לענות לכם על כל השאלות," אמר בועז בפשטות. "אז ככה: בביתו של נוריאל יש כספת מתחת לתמונת נוף ישנה שם מוחבא המחשב של מייקל דן. ואלירן… טוב הוא מכיר שני חרדים כאלה מחב"ד שבעבר השגיחו לו על הילד ואולי גם עכשיו, אני לא ממש מעודכן האמת. אבל התרשמתי שהוא התרשם מאחד מהם לטובה, וחוץ מזה שלסוג אנשים  כמוהם תמיד יש מה לומר אז אולי שהם ינסו. אני חושב שכדאי שיבואו עם הילד ועם שמואל, אח של נוריאל וכעת גם של אלירן. ואם יש כאן במחלקה עוד אחד שבזמן האחרון היה קרוב אליו אז שיגיע גם הוא. אם יש מישהו שיעורר בו רצון לחיות זה חייב להיות אחד מהם".

אופק המהם קלות, "זה רעיון… אני חושב שנשקול את זה."

"כדאי יהיה שתעשו את זה מהר כיוון שככל שעוברים הימים הוא שוקע לתוך קומה שאי אפשר לצאת ממנה."

"נעשה את זה."

הם יצאו מהחדר שבו שקד בועז על פריצות סייבר מאז שנשרף כסוכן רדום בסוריה והתקדמו לעבר חדרו של הרמס"ד לשתף אותו בתובנות שהעלו. הם הופתעו לגלות את חדרו ריק וסגנו של הרמס"ד דני אלר, זה שירה את הכדור באלירן קיבל אותם באדישות צוננת. "הוא יצא לסדר מספר דברים. תעשו טובה גם ככה כל המחלקות כאן בבלאגן רציני והכל בגלל מי שדחף את האף שלו למקומות שאי אפשר לצאת מהם. הייתי מציע שתעשו את העבודה שלכם כעת ותנו  למי שאחראי לעשות את העבודה שלו. ואם משהו מכאן ידלוף לתקשורת אנחנו בהתפוצצות רצינית. אל תעשו שטויות ובטח ובטח על תשתפו לי אזרחים תמימים בסיפור הזה, מובן?"

אביב כמעט השתחווה אבל אופק הניד בראשו באי הסכמה. "מעבר להיותו של אלירן סוכן הוא גם אדם בפני עצמו, אתם לא יכולים להרחיק ממנו את האנשים הקרובים לו בכוח. גם אם הוא בוגד יש לו זכות לראות לפחות את משפחתו לפני גזר הדין. ומה לעשות שאף פעם לא הייתה לו משפחה? תוסיפו לו בדידות על הבדידות שספג?"

"זוהר, אני במקומך הייתי שותק. הדברים שאתה משמיע יכולים גם הם להתפרש כבגידה ותאמין לי שבמדינה המעוותת הזו גם ככה לא חסרות בגידות. אז אל תתערב בשיקולים פנימיים."

עיניו של אופק ברקו בזעם והוא סבב באחת ועזב את המקום, אביב נשאר עומד נבוך עד שדני נבח לעברו, "תסתלק גם אתה מאיפה שבאת, אין לי את כל היום."

אביב משך בכתפיו ועזב באיטיות. הוא הרי לא רצה להתערב, זה אופק ששיחק לו בשכל.

שילחם את מלחמתו לבדו, הוא החליט שעדיף להיות בחוץ.

אולי בהמשך יבין שטעה רבות באבחנתו באותו הרגע. כי אופק לא התייאש, והוא גם ידע למי לפנות.