חכמה בגויים תאמין. ובגויות?

מקום לתשובות

הי שותפות אהובות!

במדור הזה עולות שאלות ותשובות שפורסמו בקבוצת וואטסאפ של מדרשת "פנימיות" בשם "המקום לכל השאלות" שאפשר לשאול בה שאלות בהשקפה, באישור מנהלת המדרשה כמובן וצוות המשיבים.

מה הכוונה חכמה בגויים תאמין? אנשים משתמשים במשפט הזה כדי להגיד שמותר ללמוד תאוריות/ שיטות שמגיעות מהוגים שאינם יהודים. אז איפה הגבול?

*

המשפט הזה לקוח מהמדרש על מגילת איכה בניסוח הבא:

"אם יאמר לך אדם יש חכמה בגויים – תאמן, יש תורה בגויים – אל תאמן".

"חכמה" הכוונה כל חכמה אנושית שאינה קשורה לאמונה ולקדושה.

למשל: המצאת השעון, טלפון, רכב, חשמל וכד' ואפילו עניינים נפשיים ורגשיים אבל שנלמדים מתוך השטח והטבע.

וגם זה מצריך בדיקה וסינון לשימוש רק באופן שעולה בקנה אחד עם התורה.

אפילו לדעת מסלולי כוכבים – הרמב״ם השתמש בספרים וחישובים שלהם, כל עוד זה לא  נכנס לכיוון אמוני.

בכלל זה גם אומנות היא חכמה שבאה מהטבע ויש בה טוב שאפשר ללמוד ממנו. אבל יש ברעיונות שעומדים בחלק מהחכמה שבה דיוקים עדינים שמבטאים תפיסות עולם של כפירה.

צריך לדעת שככל שהחכמה קרובה ונוגעת בעניינים עדינים שנושקים לתורה הצורך לזהירות ולשימת לב עדינה יותר לטעויות וסטיות שיכולות להיות משמעותיות ביותר.

ולכן כל עניין לגופו צריך להבחן על ידי מי שיש לו כתפיים רחבות והבנת דקויות.

מעבר לכך צריך לזכור את דברי אדמו"ר הזקן בתניא שכל חכמת הגויים כולל הכל זה קליפת נוגה שמטמאת את המוח, ולכן ההיתר לעסוק בה הוא כאשר היא משמשת לדברים טובים.

(השיבו: הרב עדי אלפנט והרב מאיר גבאי)