חכם או צודק?

לא רק בכביש…
הוא היה איכר פשוט. כפרי נבער וחסר דעת.
 

לא העמיק במחשבה, לא התבונן, לא הרהר מעולם אודות דבר מה מלבד כמות המים אותה נדרש הוא להעניק לשדה על מנת שיצמח, או האם הסוס אכל והאורווה נקיה דייה בכדי לנוח קמעה מעבודת הכפיים והייתכן שעד עתה עדיין לא צמח דבר בחווה הסמוכה לשלו…

אולם עם זאת, ניכר כי מוחו לא היה חלול לחלוטין ואילו רק "מזל" היה חברו הטוב, ללא ספק היה הוא עורך דין מוצלח בעיר או סוחר מדופלם בעל רכוש רב. אך מה ניתן לעשות ש"מזל" שכח להגיע לעיתים קרובות ולבקר את ידידנו הכפרי?
נו נו… ביש מצבו גדול מכדי להאמין עד כי אף לעיתים רחוקות לא נמצא "מזל" בקרבת מקומו של האיכר הבור. בדיחה ידועה ומוכרת היא בכפר כי כל המעוניין בהצלחה ובפניה המאירות, ירחק ככל יכולתו מנחום האיכר – הלא הוא מיודענו כיוון שהלה מרחיק את האחרונה ממנו והיא אינה שוכנת בקרבתו.

ברם אל דאגה, בדיחה זו נותרה כמליצה בלבד ותו לא, שכן נחום ידידנו הינו אדם חביב ונעים סבר אשר מושך אליו את קרבתם של האנשים הבאים עמו במגע ומתייחס באופן שווה לכל הסובבים אותו, בין אם מדובר בנערים צעירים שהסומק הטבעי עודנו שוכן להם על הלחיים, ובין בקשישים למודי החיים אשר מקל הליכה הולך איתם כבדרך קבע לכל מקום אליו ישאו רגליהם.

אם כן תאמרו: מדוע נאמר כי אינו בעל מזל והצלחה? מציאת חן בעיני כל אדם שעמו הוא נקרה בדרכו הינו מזל גדול ללא צל של ספק! והצלחה שכזו – מי הוא האדם האנושי אשר יתכחש ויסרב לה?? שאלה טובה שאלתם, וכפי שאומר זקן הכפר "על שאלה טובה מקבלים תשובה טובה" יענו לכם בני הכפר בנחרצות:

"עם חברים לא קונים מזון למשפוחה". הרמתם גבה? גם אני. אז הלכתי לבדוק ולברר בקרב פוחזי הכפר שאינם חדלים מלברבר ולשגע את אלו שעובדים מהיכן התירוץ הלז.. "מנשה המשכיל אומר זאת כבדרך קבע, זוהי סיסמתו של בן הכפר הגאון". מנשה הינו בר דעת גדול וחוכמתו מתפרצת כהר געש. חד שכל ופיקח, למדן עצום בעל ידע רחב כים הפתוח, ויותר מכל פילוסוף המרבה להדיין עם עצמו אודות עניינים העומדים ברומו של עולם.. מדוע "להתדיין עם עצמו" כשבכפר מתגוררים להם עשרות כפריים שכל תחביבם הוא להגות את דעותיהם בקול? או אז יענה לכם ידידנו המלומד כי כל עשרות כפריים אלו ככל שיהיו אינם משתווים ומגיעים אף לא לקרסולו בעומק הרב שניחן ובחוכמה הנוטפת ממנו וממעשיו.
ענווה לא חסר לו למלומד שלנו…

אולם, על אף רברבנותו הרבה של מנשה המשכיל לא פעם מצאהו אנשי הכפר מתפלסף מעט עם נחום האיכר אודות נושאים המדוברים בעיר ומתווכח עמו מה נעלה יותר: הבנה והשגה בשכל או אמונה תמימה בלב. מובן לכם מה הייתה דעתו של המשכיל ומה היא של האיכר הפשוט.
וויכוח זה לא הוכרע מעולם, ועד היום צאצאיהם של השניים מתנצחים זה עם זה האם ההבנה בשכל נעלית יותר מהאמונה בלב או שלאמונה יש יתרון על ההבנה.
בני הכפר כבר השלימו עם חוסר ההסכמה. הוויכוח ילווה אותם לנצח.

***

במרכז השכונה שוכן שוק הומה אדם. התושבים הוותיקים ידעו לספר לכם על סבותיהם שסחרו בשוק במשך כל ימות השבוע, על קולות ההתמקחות שלדבריהם הוחלפו כעת בכרזות צבעוניות וצעקות קוליות גסות, על עיסקאות ענק שבוצעו בזמני הירידים ועל הצלחות מסחררות של מוכרי הבדים בתקופות בהם השדכנים עבדו במרץ לחתן עוד כמה בחורים שהגיעו לפרקם…

אל תחשבו לרגע שכיום השוק מנומנם ואינו פעיל כל כך. ככל שעבר לו הזמן נוספו לשוק דוכנים צבעוניים ואנשים מעניינים שמילאו אותו בשלל גוונים וביקושים שונים. מצד ימין ניתן להבחין במשה בעל דוכן הירקות, סב סבו היה מראשוני הסוחרים בשוק ויש הטוענים שהוא זה שפעל לפתיחתו יחד עם סב סבו של ידידיה. ידידיה הינו בעל דוכן תבלינים. אנשים מהעיר הסמוכה נוסעים עד לשכונה המדוברת על מנת לרכוש מסחורתו. עוד בהיותו דרדק צעיר היה נוהג לשבת ליד אביו שעות ולצפות בו סוחר ומתמקח עם באי הדוכן. בין תושבי השכונה תמצאו לא מעט כאלה המצהירים כי ידידיה עולה על כל סוחר במיומנותו, ובזכות הידע שרכש בשעה שצפה באביו – ידידיה כיום מצליח מכולם.

ברם, לא רק משה וידידיה בעלי היסטוריה ארוכה ומסועפת בכל הנוגע להקמתו של השוק. גם פנחס, זאב, גבריאל, יצחק ויהושוע מנהלים את הדוכן שסב סביהם ניהל אז בתחילת דרכו של השוק הוותיק. לא בכדי צברו הם שם טוב בכל אזור המטרופולין של מוכרים הגונים וישרים. חנויותיהם שוכנות כבר שנים בשוק המוכר ואימפריית סוחרים מפוארת מאחוריהם.
תושבי השכונה מרבים להתהדר בשוק ובעברו ההיסטורי ונושאים אות של יוקרה לכל מקום בו הם הולכים.

אך מה לעשות, ועם היסטורית השוק המפוארת ישנה גם היסטוריה ארוכה ומסובכת של שתי משפחות. סבי סבותיהם היו מראשוני הסוחרים בשוק, ודוכניהם צמודים אף כיום. שלמה מוכר הלחמים, ואהרון בעל דוכן מיני מתיקה.

מספרים על אי הסכמה שהתגלה יום אחד בין שני הסבים, שהיו ידידים גדולים. סב סבו של שלמה טען אז כי: עדיף להדבק לסגנון שהורגלו עד כה, ולא לנסות למכור סוגים שונים של מאכלים אשר אינם מוכרים לקונים. לעומתו, סבר סב סבו של אהרון כי גיוון ושינוי מדי פעם מוביל לתוצאות מבורכות והצלחה מוגברת. השוני בחשיבתם לא הוביל חלילה ל"ברוגז" או סוף לחברות. שתי המשפחות המשיכו בידידותן וכפי שניתן לראות כיום, שלמה ואהרון חברים עוד מגיל ינקות. אולם חילוקי הדעות נשתמרו היטב וגם בתקופתנו מתעורר לו מדי פעם הוויכוח לחיים, ואותם נימוקים חוזרים להשמע בין כותלי השוק. תושבי השכונה עייפו מנסיונות הגישור, והבינו כי אין מנוס – הוויכוח ילווה אותם לנצח.

***

המלמד נאנח בקול. לא מזמן דאג לשבח את כיתתו על הסדר המופתי ששורר בעת צילצול הפעמון. תלמידים נוטים לאחר מעט לתחילתו של השיעור או להמשיך לפטפט על אותם נושאים בוערים שדנו בשעת ההפסקה, אך תלמידי כיתתו הפתיעו לטובה. הכל שחו בבית הספר אודות הכיתה המופלאה שאינה דורשת מאמץ או יגיעה על מנת להשתיק אותם בשעת הלימוד.

המורים שלימדו אותה ידעו לספר על תלמידים טובים ומחונכים, אשר "בשעת ההפסקה משחקים ומיד בסיומה חוזרים למקומם". נדמה היה כי קיבצו לכיתה אחת את כל ילדיה הצייתנים של היישוב. היו שתמהו כיצד התלמידים בכיתה הצליחו ללמוד בלי להפריע ולו מעט, נראה שבליבם של האחרים עלה ספק שמא ייתכן ובטעות הניחו במקום ילדים קטנים ושובבים – מלאכים מושלמים שאינם יודעים התחצפות מהי.

לבסוף נאלצו כל המתכחשים להודות כי מדובר בפלא אמיתי וכי הילדים אכן נהנים מהלימוד ואינם מנסים כלל להפריע למהלך תקין של שיעור.
מובן אם כן שהמורה בר המזל אינו נתקל לעולם בבעיות משמעת ולא נאלץ לעבור עימותים שונים מול ילדון חצוף שהשיגרה קצת שיעממה אותו ומחשב עצמו לליצן החצר. כל מלמד תלה תקוות רבות כי הוא זה שיזכה לחנך כיתה זו.

ר' בנימין החל את השנה כמחנך הכיתה, ונוכח לגלות כי המחמאות הרבות אשר ריחפו לראשה של הכיתה רק ממעיטות בערכה, ור' בנימין לא נאלץ להרביץ מוסר בתלמידיו אף לא פעם אחת בלבד.

וכעת, כבר חלפו חמש דקות תמימות מרגע הצילצול והתלמידים אינם מבחינים במורה שעומד פעור פה בפתח הכיתה, עד לוויכוח ערני שמתנהל בין שני תלמידים. אולם אל דאגה, לא פרצה מריבה בין זוג חברים ואין זה מדון כואב ששורר בין השניים. זהו בסך הכל וויכוח עתיק וישן. דעות חלוקות בנוגע לעניין מה. התלמידים רק חוזרים על טענות שעלו, אביו של האחד מול זה של משנהו. אוחזים הם בדעה שונה וכך גם אבותיהם של השניים. ואבות אבותיהם…

והמלמד כבר הרים ידיים. דור נוסף גדל והוויכוח נותר כשהיה. אין סיכוי להזיז את האחד מהתבצרותו בעמדותיו, והשני מסרב להשתכנע ודעתו איתנה.
גם עם הוריהם ניסה להגיע לפשרה ללא הצלחה. חסל סדר נסיונותיו.
הוויכוח ילווה אותם לנצח…

***

איכר פשוט וכפרי משכיל.

שלמה מוכר הלחמים ואהרון בעל דוכן ממתקים.

תלמיד בכיתה וחברו לספסל הלימודים.

אחריהם יש עוד הרבה.

כאלה שטורחים לשמר וויכוחים. מצהירים דעות שונות ומתדיינים לריק.

טענות מגוונות, צודקות ונכונות. כל אחד ודרכו שלו.

לעולם לא יצליחו לשכנע זה את חברו. כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות.

לא מרפים. לא מבינים כי כפי שאני מאמין בצדקת דרכי כך הוא מאמין באמת טענותיו.

מגיעים ברצון לכפות את דעותיהם על הזולת. לא עסוקים בלהקשיב. בלשמוע מה האחר אומר וחושב.

רק אני צודק והוא חייב לדעת ולהכיר באמת.

והאמת הברורה.. היא דעתי בלבד.

ואותם אנשים היום לא מבינים

 
הוויכוח ילווה אותם לנצח…

לתמיד