כמו מרגלת אני חייה
חיים כפולים והופכיים
יוצרת מרחק בין מה שעושה בחוץ למה שמסתתר בחדרי חדרים.
כואבת, מיואשת.
מותשת מהצורך להסתיר, שאף אחד לא יגלה
תולים מרגלים, מוקיעים אותם.
שאף אחד לא יעלה.
שתי נפשות? זה כל הסיפור?
מרגישה שהתפצלתי לשתיים.
צד אחד רצוי ואחר נדחף לכל סיפור.
מבקשת ממנו שישחרר אותי, מספרת לו שליבי בל איתו
והוא צוחק עלי, קושר אותי באזיקים
אני בורחת, רצה מתנשפת, נשפכת אל האמת
אבל ידו הארוכה של זה הלא רצוי תופסת בי, מושכת אחורה
אני לא נאבקת. מתכחשת לכוחות
אני נהנית ליפול. שיכורה מתאוות
ואז כשמתעוררת מהסרט הרע
נזכרת שיש בי נשמה
פורצת מליבי אנחה.
פעם ראשונה, שנייה…
אחרי תקופה כבר לא מאמינה שיש לי תקנה.
מה הטעם להילחם אם הפיתוי יחזור?
ולמה החושך מסנוור כשאני בתוך האור?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
מזדהה כל כך.
##
נהנית ליפול… שיכורה מתאוות.
ואז רק אנחות.
כמה זה כואב.
איייה.
גוווווווודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד
ביג ליקקק
👍
אם לי קשה לקרוא
אז בטח את מותשת.
ילדההה
זה קשה
ואיך זה ייגמר?
אני רוצה לומר שיש לך תקנה
ושיש טעם להילחם גם אם הפיתוי יחזור
אבל לוידעת, לאחרונה אין לי מילים חזקות…
כי בסוף זה אנחנו שנלחמיםבעצמנו, מילים לא עוזרות.
זו לא התגובה שהיית צריכה. אני בטוחה.
ולמה החושך מסנוור כשאני בתוך האור?
אוף וואו
משפט המחץ.
שולחת לך חיבוק:)