חזרתי הביתה

על אמת

הם לא היו בבית כשחזרתי, נסעו לאירוע.
האוויר היה נקי, כאילו מישהו ניקה בסחבה את אבק המתח שתמיד רבץ על הבית. והייתי לבד.
והיה לי טוב.
**

תמיד אהבתי את הלבד ואת השקט, אבל היום ניצלתי אותם באמת.
שרתי, רקדתי, צחקתי וניהלתי שיחות ביני לבין עצמי בלי לחשוש שאולי עוד מעט יכנס מישהו לחדר, ואני אשתתק ואסמיק במבוכה.
חייתי.
והיה לי טוב.
**
עברתי בין החדרים, מרפרפת, עורכת היכרות מחודשת עם המשחקים. פתחתי ארונות וסגרתי, מציצה למגירות, מדפדפת בספרים. בודקת מה השתנה מאז שעזבתי. פה ושם הרמתי חפצים מהרצפה, וניסיתי לאתר את מקומם המדוייק בארון הגדול שבחדר הילדים.
חולצה סוררת וזוג מכנסיים שנקלעו לטווח ראייתי קופלו בתשומת לב, ואחר ניסיתי להתאים כל אחד למדף אליו הוא משתייך בארון הגדול.
נהנתי.
והיה לי טוב.
**
בצעדי ריקוד פסעתי למטבח, באמתחתי הסיר הקטן שליווה אותי בשנה האחרונה, במטרה להכין אוכל בשבילי, אבל הפעם בבית.
השמן ביעבע בהתרגשות, וקוביות הבטטה המשתחמות לאיטם הוסיפו קולות לשמחה הכללית.
כוס שוקוצ'ינו מהבילה, בדיוק כמו שהמדריכה היתה מכינה השלימה את התפריט המוכר והאהוב, ואני צחקתי בקול על המראה המשעשע של אוכל בטעם של פנימייה מוגש בצלחת ביתית.
אכלתי בתיאבון, מתחממת מבפנים.
ממשיכה לנסות לעכל שאני בבית.
**
ופתאום היה לי טוב, בבית שלי.
בבית שעזבתי בטריקת דלת, נואשת מעצמי. שבגללו ארזתי את עצמי וכאבי ועברתי לפנימייה.
טוב באמת.

**
וכשהם חזרו מהחתונה, חייכתי.
והרגשתי בבית.