אז מה שקצת הגזמתי. אני עדין בנאדם
עברתי תקופה מאוד קשה, דיכאון וקושי מכל התחומים שרק אפשר למצוא
הייתה לי תקופה מאוד מאוד קשה. הסתרתי אתזה מאמא שלי כי אנחנו בכלל לא בקשר טוב והחברות סביבי התחילו לדאוג לי. זה ממש החמיר כשסבתא שלי נפטרה והשבעה הייתה אצלינו בבית ופשוט לא הצלחתי לבכות. כל הרגשות היו תקועים לי איפשהו בגרון ולא הצלחתי להוציא אתזה החוצה.
ברוך ה' עברתי אתזה בשלום. הייתי במלא טיפולים והתחלתי לחשוב על מעבר לבצפר חדש (רוב הקשיים שלי היו עם הצוות ובעיקר עם המנהלת) וכל מי ששמע ממני שאני רוצה לעבור בצפר הזהיר אותי לא לספר לאף אחד בבצפר החדש על מה שעברתי.
אני מודה אבל זה מאוד קשה לי. אני כבר שבועיים וחצי לומדת שם ושוברת את הראש למה למען ה' בוער לי לספר. יש לך רעיון??
אני אשמח אם משהי תענה לי מהר כי זה קשה לי מאוד
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
היי, מתוקה..
אני לא חושבת שלספר יעשה לך טוב,
גם לא לך ובפרט לא לחברותייך.
עדיף לפי דעתי שאכן לא ידעו דבר..
?פליז יש מצב את מחליפה את השם שלך?
אני פשוט משתמשת בו כבר כמעט שנה וממש לא רוצה להחליף.
תעדכני?
תוסיפי וי כחול לייד השם…✅
חיקוי אומר שהמקור היה ממש טוב שרצו להיות כמוהו?
אז את רוצה שנענה לך על השאלה למה את רוצה לספר…?
את התשובה הזו רק את יכולה למצוא.
אני יכולה להבין אותך. לא נעים לחיות בתחושה שאתה מסתיר מאנשים את מי שאתה. ואת גם הגעת לשם מהסיבה הזאת. אולי קשה לך אם זה שאת כיביכול מתביישת בזה שאת לא מספרת?
אז לא, את לא מתביישת במי שאת בכלל, אבל לדעתי חשוב לחכות קצת לא חייבים כל כך מהר לגלות את כל כולך. לאט לאט. זה פשוט לא מתאים להתחלה. תני לעצמך רגע לפתוח דף חדש אח"כ אם תיהיה לך איזה שיחת נפש עם מישהי את יכולה לספר לה.
אם הייתי יודעת את כל הסיפורים של כולם מההתחלה זה לא היה טוב בכלל ואיפה שאני לומדת יש סיפורים הזויים ברמות. לדעתי זה היה עושה לי דעות קדומות מיותרות. אז ב"ה ששמעתי בהמשך ואני שמחה שכך.בכנות אני אומר, אולי הייתי קצת נרתעת מהן אם הייתי יודעת בהתחלה.
אגב, כולנו חולים. הגלות היא מחלה קשה.
מפריע לך שהשם משתמש שלי בלונדי?? אני פשטו בלונדינית והתלהבתי שאין משהי עם כזה שם משתמש…
נראה לי כי את רוצה לפרוק…
הרי את בעצמך כתבת שלא הרגשת שום רגש…
ועכשיו את מרגישה ורוצה לשתף לגמרי נורמלי
השאלה האמיתי זה למה לא לספר?
בכל מקרה מאחלת לך הצלחה בביצפר החדש ורק שמחות!
דבר ראשון את אמיצה וגיבורה ואני סופר מעריכה!! לגבי השאלה .לספר למי..? אם זה לספר למישהו בכללי אז תמצאי מישהי שאת סומכת עליה ונוח לך איתה (אולי משפיע אם יש-ובתת סוגריים אם אין לך תקחי! מנסיון זה כ-ל כ-ך עוזר. גם בדברים האלה .משפיע זה לא רק לדברים רוחניים. -) אבל אם זה ספציפית לחברות לכיתה וכזה אני גם מציעה שתחכי עם זה טיפה…תני להן להכיר את מי שאת כל כך משתדלת להיות. בהצלחה נשמה ואל תייאשי!
דבר ראשון מזל"ט, הבנתי לפי התגיות (רק אני המוזרה שבודקת אותם תמיד? 😉 שזה פעם ראשונה שאת כותבת כאן.
חוץ מזה אני מבינה את זה שאת ממש רוצה לספר, כאילו מצד הענין הזה של לא לסתיר וגם לפרוק.
אני מציעה לך לספר לנו..:)
אבל בכללי, אני לא דוגלת בלהסתיר דברים, לשקר אין רגלים….
בולנדי, מי שכתבה לך שזה מפריע לה לא כתבה את זה לך אלא כתגובה למישהי אחרת שיש לה את אותו שם כמו ל"שותפה בדרך!".
אז לפי הבנתי היא לא מנסה שתחליפי את שמך החמוד:)
ולגבי הפוסט שנגע בי מאד,
אז זה נורמלי בהחלט לדעתי העניה, שאת רוצה לשתף.
זה צורך בסיסי של בנאדם, שיקשיבו לו ויכילו אותו, אז אל בהלה…
וגם, אין בעיה רצינית ממש שתספרי, רק מה, תבחרי היטב(!) את האנשים הנכונים.
כי לצערי הרב, או לשמחתי, אני כבר לא יודעת, אבדה תמימותי באנשים. ואני מסכימה שלא כדאי לך לספר את זה בתור סיפור שיתפרסם ושכוווולםםםםם בכיתה ובבית ספר יידעו. פשוט לא כדאי, את לא יודעת לאיפה זה יתגלגל. אבל אם את בונה קשר טוב עם מישהי מהבית ספר, ואת מכירה אותה ואת סומכת עליה, עופי על זה ושתפי אותה… 🙂
אוהבת אותך!!
למה לא לספר? לא הבנתי?
הגיוני שאת רוצה לספר. כאילו הם הולכות להיות חברות שלך לזמן הקרוב וזה פשוט כיף שיש הכרות, ומבחינתך כנראה זה פרט משמעותי, אולי את מרגישה שזה פשוט חלק ממך ולא רוצה להסתיר? מסתבר שאת היחידה שיכולה להבין מה גורם לך לרצות לספר… אבל זה לא העינין…
מי שאמר לך לא לספר, כנראה רוצה בטובתך.
פעם קראתי איזה מאמר על שידוכים, וישר שקראתי את השאלה שלך נזכרתי בו. שאלו שם אם זה לא נקרא שקר להסתיר דברים, כאילו למה לא לבוא ולהיות ישר 'את'? וענו שם דימוי ממש יפה שאני מקווה שזה בסדר ככה להעתיק?
באמת שהכי יפה לקרוא מהמקור:
אתן לך את הדימוי האהוב עלי- "חנות וחלון ראווה".
בכל חנות יש 3 שלבים, 1. חלון ראווה. 2. כניסה לחנות וחיפוש אחר המוצר שאני מעוניין בו. 3. תא מדידה, שבו אני מודד את הבגד לראות האם הוא מתאים למידותיי.
מה תפקידו של שלב חלון הראווה? הרי ממש לא ראיתי שם מוצר שאני רוצה ושיכול להלום אותי ורק אכנס לשלם,
מה שכן, היתה 'התרשמות', התרשמתי ממוצרי החנות, ראיתי שיש להם סחורה טובה, מצא חן בעיני מה שיש להם להציע,
תאר לך שהיו שמים בחלון ראווה את החדר האחורי של החייט, המון מכנסיים חצי קרועים, תלויים בחוסר סדר על כסאות וקולבים מחכים לתיקון, לא היית חושב אפילו להיכנס לחנות.
קצת דומה, קצת שונה. מקווה שתמצאי בזה עוד כיווני מחשבה…
בהצלחה!!!!