תפריט
הפלאפון שלי נפל, לפחות אני לא
זה קרה ביום חמישי האחרון.
עמדתי בתחנה ודיברתי בטלפון, נגמרה השיחה, ולפתע הרכבת הגיעה.
איכשהו זה תמיד מפתיע אותי:)
אז פשוט עליתי עם הפלאפון ביד בלי לחשוב פעמיים. אפילו לא שמתי אותו בכיס.
ואז, שמעתי קול נפילה.
ניסיתי לבדוק מה זה היה, ומתברר שזה היה הפלאפון שלי.
ולאן הוא נפל?
ניסיתי לחפש, על רצפת הקרון, על רצפת התחנה,
ופתאום אני רואה אותו, צהוב ומבויש—
מציץ לי ממסילת הרכבת!
הלו, איך הגעת לשם?
רציתי לצעוק לו.
אבל לא היה לי זמן לחשוב, הרכבת אוטוטו יוצאת.
ואני בתוכה—
בלי הפלאפון.
בשבריר שניה, צפו מול עיני התכתבויות, תובנות שכתבתי לעצמי, שירים שהקלטתי, התוועדויות, שיעורים. ללא גיבוי.
כל זה עכשיו במסילת הרכבת.
קראתי מהר לאיזה אדם עם בגדים צהובים, בניסיון להציל אותו, את האוצר שלי.
"סליחה, אדוני, אני צריכה עזרה, הפלאפון שלי נפל למסילה…
תגיד שניה לנהג לחכות, אני אביא אותו ואעלה בחזרה."
הוא הביט בי בעיניים קרועות מתדהמה.
השתגעת? לרדת למסילה?
אבל הפלאפון! אמרתי. מה יהיה איתו?
והוא: זה או הפלאפון או החיים שלך!!!
שתקתי.
באנחה ירדתי מהרכבת, תוהה מה יהיה המשך הסיפור ההזוי שנקלעתי אליו, ובעיקר מה יהיה בסופו. ואיך מרגיש שם הצהובון שלי.
שאלתי, אז איך בדיוק הוא יגיע אליי? אתם תרדו להביא אותו?
את פשוט לא מבינה, הוא אומר לי.
לא יורדים למסילה בשום אופן, זו סכנת חיים!
אפילו לא לשניה?
לא!
אפילו שהרכבת עוצרת?
לא!
אז מה כן עושים? שאלתי בייאוש…
אל תדאגי, אני אגיד לאחד העובדים להביא מקל מיוחד, והוא יוציא לך את הפלאפון אחרי שהרכבת תעבור.
ומתי הרכבת הבאה?
עוד שבע דקות..
איזה מזל, לפחות אני אוכל לעמוד בהבטחה לאימי לחזור בזמן.
אני מחכה, ומחכה.
טוב, לדקות הקרובות לא היה לי פלאפון, והיה לי זמן לחשוב:)
בראשי הדהדה תובנה עמוקה:
לא נכנסים לסכנת חיים, אפילו לא לשניה~~~~
אפילו לא לספק סכנת חיים.
פשוט לא.
כי החיים שלי יקרים עשרת מונים מהצעצוע הזה.
המחשבות הוסיפו להתגלגל (כי לא היה לי הסחת דעת צהובה ביד, ולא דאגתי מאיזו הודעה שתקפוץ לי)
בעצם…
ככה זה גם ברוחניות.
לא נכנסים לספק סכנת חיים אפילו לא לשניה!!!
החיים הרוחניים יקרים לא פחות!
נזכרתי במשפט מתוך מכתב של הרבי "כשם שאין להיכנס למקום סכנה גופנית, כך אין להיכנס למקום סכנה רוחנית"
רק שבסכנה גופנית זה ברור מול העיניים, הסכנה מוחשית.
בסכנה רוחנית בדרך כלל זה נראה דבר תמים.
אבל זה בדיוק אותו דבר!!!
מה ההבדל בין אינטרנט פתוח לעמידה על צוק ליד תהום ללא גדר???
אין הבדל.
בדיוק אותו דבר.
וזה אפילו יותר גרוע….
כי אדם שנכנס לסכנה גופנית, אם רואים אותו יכולים להציל אותו.
אבל אדם שנכנס לסכנה רוחנית, זה קורה בשקט בשקט,
אף אחד לא יודע, לפעמים גם אתה לא יודע.
אבל לאט לאט אתה מאבד את התמימות.
פתאום הייתי כל כך גאה בעצמי, שהחלטתי לא להיכנס ליוטיוב.
(אפילו שלא ראיתי שם דברים אסורים.)
שאני לא שומעת שירים לא מתאימים. שומרת על קדושת המחשבה.
שאני שומרת על כבודי וצניעותי. גם בלבוש.
ולא פותחת לו פתח, למלך זקן וכסיל הזה…
כי מפתחו של מחט, זה עלול להפוך לפתחו של אולם…
כן, זה בדיוק "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"!
פתאום גם כל כך התביישתי, שאני גולשת באינטרנט פתוח, למרות שזה רק אתרים כשרים והכל.
פתאום הבנתי שזה לא חכמה, לכתוב ולדבר נגד אינטרנט, כשאני בעצמי גולשת בו.
זה סתירה פנימית. הגיע הזמן לעלות רמה.
ותירוצים יש הרבה:
"זה אחריות של ההורים שלי, אם הם לא שמו חסימה מה אני יכולה לעשות?"
"אבל אני נכנסת רק לאתרים טובים"
"אף פעם לא נפלתי"
"אני חזקה, לי זה לא יקרה"
"אבל יש כאן מידע חשוב"
הבנתי שזה בדיוק כמו לרדת למסילת רכבת, למרות שכרגע אין רכבת, אבל היא כל רגע עלולה לעבור.
זה בדיוק כמו לקנות טלויזיה ולצפות בה רק בתכניות טובות (ח"ו!!! היה לא תהיה! ולמה מזה אני כל כך מזדעזעת אבל מאינטרנט פתוח לא?)
אני מחליטה בלי נדר לבקש מאבא שלי להעלות את רמת ההגנה, כי לצערי, זה לא נקרא הגנה בכלל.
ואם יהיו דברים טובים שלא אוכל לראות בגלל זה?
ואם לא אוכל למצוא מתכונים מהירים וקלים להכנה?
אני מעדיפה שכך יהיה. העיקר לא לסכן את עצמי,
ואת כל הדורות שיצאו ממני.
הרי אני רוצה ילדים יראי שמים!
אז מה, אני לא מוכנה טיפל'ה להתאמץ בשביל זה?
אני אתאמץ, והמאמץ יהיה שווה.
בסך הכל, לא דורשים ממני ללכת קילומטרים כדי להגיע למניין,
ולא לקפוץ לים כדי לא להמיר את דתי,
ולא למסור את הנפש ולקפוץ לאש כדי לא להשתחוות לפסל,
והרי בכל עבירה אני נפרדת מהקב"ה! כמו בעבודה זרה!
מה בסך הכל ביקשו ממני?
קצת אתכפיא, קצת קבלת עול, קצת לוותר על מה שבא לי, על מה שנוח לי, לטובתי.
אז תודה לך פלאפון, שנפלת.
תודה לבורא עולם, על ההשגחה הפרטית, שהוא משגיח אפילו על נוקיה צהוב.
תודה לבעש"ט, שהחדיר בנו את היכולת ללמוד מכל דבר משהו בעבודת ה'.
ותודה לכן, שקראתן, ואני מקווה שהפנמתן. השקעתי בפוסט הזה, כי רציתי מאד להעביר את המסר:
שלא נכנסים לסכנת חיים אפילו לרגע ואפילו בספק!
בין בסכנה גופנית בין בסכנה רוחנית!
כשיש לך ניסיון, תעצמי לרגע את העיניים ותדמייני מקום מאד מסוכן, למשל מהדוגמאות שנתתי, ותחשבי: הייתי נכנסת אליו?
אני רוצה שיצא מזה משהו בפועל, שתחליטו החלטות טובות!! אפשר לכתוב בתגובות.
אה, ואם אתם שואלות, ב"ה הפלאפון חזר אלי לבסוף….
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
וואו פוסט מהמם ואת פשוט מהממת ?
וואו יאא אלופה ריגשת?
חזק ביותר!!!
ממש נכון!
העברת היטב את המסר!!
אנמ מחליטה שאשים חסימה בעז"ה
איזה אלופה!!
יואו מטלטל
את אלופה ברמות
גרמת לי להמון מחשבות
יש לי חברה שנחשבת למאוד חסידית
ולאחרונה גיליתי שיש לה אינטרנט פתוח
נדרכתי
והגבתי ממש בשוק
"לך?! אני לא מאמינה!"
והיא הגיבה לי ממש בקור רוח
מה הבעיה?
הסינון תוקע תפלאפון ולא מאפשר את כל האתרים שחשובים לי
ואמרתי לה שזו סכנה ממש בידיים שלה
והיא אמרה שאין לה סקרנות והיא לא מסתכלת במה שלא מתאים..
"היא באמת חזקה ועם מלא יראת שמיים", כך חשבתי לעצמי "אולי אני סתם מגזימה"
עכשיו שכתבת את הפוסט, פשוט החזרת לי את המקום הנכון והנורמלי!!
שכן, זה לא נורמלי ,וזו סכנת חיים בכל רגע ולא משנה מיאת וכמה את חסידית..
אז תודה לך!!
ואוו איזה בוגרת את!!! כמה שאת צודקת! באמת שאנחנו רואים סכנה רוחנית אנחנו לא יודעים עד כמה זה יכול להיות אסון..והגעת למסקנה מהממת ובוגרת! והפוסט קולע וישיר! אהבתי ממש!
זה מלמד אותנו (גם אם זה היה דוגמא קטנה כמובן) שהתנתקות גורמת לנו לחשוב שנייה בהיגיון..לפעמים אני מוצאת את עצמי תמיד חייבת גירויים חיצונים..אם זה שירים בנסיעה ואם כשמשעמם אז בורחים למחשב. אנחנו פוחדות להכיר את עצמנו ולהיות רק איתנו!
וזה דורש עבודה(:
וסתם דרך אגב למי שרוצה אבל מאוד מתקשה בכל העניין של פלפון ואינטרנט ושירים..והרבה פעמים מרוב שזה נראה גדול עליה והיא לא יודעת מאיפה להתחיל או "איזה שירים טובים כבר יש? אני לא יהנה מהם.." אז-
א- בשביל באמת לעשות בחירה אמיתית שבאה מרצון חזק אנחנו צריכים שיתפרס בפנינו 2 מצבים שהיינו בהם. מצב ראשון זה המצב שלנו, ומצב שני זה המצב שהיינו רוצות לתקן! אנחנו צריכות להיות ולהרגיש את שניהם כדי לדעת מה אנחנו מפספסות.
ב- קבלת עול! גם אם אנחנו בטוחות שאנחנו לא נהנה מהשירים והסרטים שמצד הקדושה, תנו צאנס. קחו לכן תקופת זמן ושימעו רק שירים טובים שאתן בדרך כלל חושבות שהם "דוסים" מדי עבורכם. וכן. הנפש הבהמית תסבול באותו רגע, אבל לאט לאט האלוקית תתגלה ותגלו שזה השירים שהכי כיף לשמוע! שירים שמקרבים אותכן להקב"ה ומעלים אותכם! וכן! אפילו שירים לרקוד איתם!
ג-תהיו בטוחות שלא תמותו או משהו בסגנון אם טיפה תתנתקו ממה שהרגלתם את עצמכן אליו! להפך! תתנו לעצמכן לגלות רובד חדש שהנפש שלכן בדרך כלל לא מקבלת..וכנראה תופתעו לגלות עד כמה אתן שמחות יותר!
ד-אם תנסו באמת מרצון חזק! הניצחון מובטח!
ה- ואחרי שתעשו את כל זה בפרק זמן מסויים. (נניח חודש).
תראו את ההבדלים במצבי הרוח שלכן, בהתקרבות שלכן להקב"ה ולרבי, ברגשות שלכן! ואז תוכלו לבחור באמת!
בהצלחה רבה רבה!
ומשתדלת להיות חבדניקית- את מטורפת ואם ככה נראה השתדלות] ואיי וואי
חיזקת אותייי, מהממתת
מהמם!! כתיבה מדהימה!!
איזה מסר יפה ונכון מסיפור שגרתי יחסית…
וואו איזה סיפור
ואיך שלמדת ממנו וואו!!!
מעריכה ממש❤
וואוו פוסט מדהים!!!
הוא חשוב ברמות כולן צריכות לקרוא אותו!!!
את ממש עודדת אותי ונתת לי דחיפה להתגבר!!!
נ.ב כתיבה מדהימה!!
וואו את פשוט מהממת!!!
אני כל כך אוהבת אותך!
בא לי ממש להכיר אותך. ממש!!
את מדהימה אותי כל פעם מחדש:)
אני אזכור מה שאמרת, בע"ה!
מדהימה !
צריך הרבה אומץ בשביל לכתוב כזה דבר…
איזה התמכרות אלוקים…
התמכרות ל-? ממש עצוב שהדבר היחיד שאת לוקחת מהפוסט המדהים. או יותר נכון, הדבר החשוב לך ביותר בו, זה לציין את התמכרותה של הכותבת לנוקיה שלה. ואפרופו התמכרות, לפי הנוכחות שלך פה, אני מרשה לעצמי לחשוב שגם את מכורה, לסמארטפון שלך… אז—
את צודקתתת
לאמשנה שהפוסט הזה ישן ממש
אבל זה באמת עצוב..
אמאלה אין לי מיליםםם
כתבת כל כך יפההה
העברת את המסר בצורה ככ יפהה
במיוחד שהרגשתי שדיברת אלי כי זה נסיון שגם לי קשה בו .
כל הכבודדד
ב"ה
וואוווו!!!!!!!!!!!!!!! בד"כ אני לא קוראת את כל הפוסטים, רק נכנסת ויוצאת. זה נתן לי חשיבה עמוקה יותר על החיים!!!!!! את פשוט ילדה מ-ד-ה-י-מ-ה!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני אחשוב על החלטה טובה ואם אסכים לעצמי לקבל אותה אז אחזור לפוסט הזה ואכתוב בעז"ה…
אמאלההה זה פשוט מהמםם מזהה?!
ישלך אתזה בכתיבה ובגדול.
קראתי כל מילה!
זה כלכך נכון, ואת אלופת האלופות שכתבת עלזה! מהממת , באלי להכיר אותך(;
בנות איזה מתוקות אתן איזה תגובות מחממות לב
אני באותו רגע שכתבתי את הפוסט שלחתי הודעה לאבא שלי שיעלה את רמת ההגנה לגבוהה והוא עשה את זה ב"ה! וכמה שנהייתי רגועה…
בנות זה באמת נטו בשבילנו זה לא חסימה זה הגנה! לפעמים בשביל להגן על עצמנו צריך לשלם מחירים! אין מה לעשות אבל הם קטנים ביחס לתמורה שלהם.
אני חושבת שהשלב הבא בשבילי זה להיות פחות במחשב ויותר פעילות גופנית כי מה שעצוב זה שהתנתקתי מהגוף שלי ואני לא מרגישה מחוברת אליו מרוב שעות מסך. זה לא טוב לשבת כ"כ הרבה אבא שלי אומר שפעם בשעה צריך לקום ולהזיז את הגוף.
תאמינו לי רוצות לדעת תאמת?
מתחשק לי ממש לגור באיזה מושב בלי מחשב עם פלאפון פשוט כמו שיש לי ועם המון שטחים פתוחים.. אני רוצה להתפעל מהבריאה כמו ילדה קטנה ולהפסיק לקחת דברים כמובן מאליו. כי המחשב נראה לי הורג לנו את המחשבה. מכניס לנו הכל ישר לפה ואנחנו לא ממצות את הפוטנציאל שלנו. וכאן אני לא מדברת בכלל על תכנים לא טובים אלא עצם העניין שהתרגלנו לא לחשוב ולא להיות עם עצמנו כמו ששרה שמחה אמרה בצדק. אני חושבת שאנחנו קצת פוחדות מעצמנו. אני לפחות. לפעמים אנחנו פוחדות מהעוצמות שנגלה בתוכנו. האמת היא שהעולם לא בחוץ.
ואוןן, את מאלפת, איזה תובנה מדהימה, בהחלט אני משתדלת לשים לעצמי הגנות, וזה לא רק בפום, בכל תחום בחיים, אמן שנצליח!
מתוקהה תגידי תודהה לי קרה אותו דבר רק שלי-היתרסק!!!!!!