ילדים
אם תשאלו אותי, שטערני, מה הדבר הכי רגיש לך בעולם? ממה את מסוגלת לפרוץ בבכי, ולהרגיש ממנו ישר כאבי לב מצפון וכדומה, זה האימהות שבי.
אני מסוגלת לראות נגיד אמא מדברת עם בת על משהו נוגה אני פשוט tבכה. עוקבת אחרי אימהות באוטובוס, מסתכלת על התנהלות של אימהות סביבי ומנסה לחשוב, מה האיזון, איפה זה נכון ואיפה לא. איך מגיבים לילדים נגיד ממש מופרעים, מציקים וחסרי טקט.
אני חותמת לכם שזה קשה מאוד. אומרת את זה בתור ילדה מופרעת לשעבר, שקשה מאוד להתייחס לילדים כאלו באהבה, כי הם הכי גורמים לך להתנהג בעצבנות, בחוסר סבלנות, בדחייה. ומה שהם הכי רוצים בעולם זה קירבה, חיבוק, אהבה.
אני עובדת הרבה עם ילדים. עושה איתם מועדון, שומרת על הילדים של משפחה אחת בערך ארבע פעמים בשבוע (לפעמים גם לילות)./. ויש שם כמה ילדים. בנים כולם, מספרם חמש, והם ילדים טובים כ"כ. הם עושים בלאגן פה ושם, אבל כל אחד זה עולם שזה מטורף. יש אחד נגיד שצורח שהוא רוצה אמא, ולקח לי זמן לקלוט שהוא בוכה לא כי הוא רוצה אמא ולא רוצה שטערני אלה כי הוא לא מצליח להתרגל לסיטואציה חדשה, ואז אני יודעת כל פעם שאני מגיעה שהוא צריך אותי איתו צמוד שעה בערך. ואז הוא נרגע, ויש כ|כ הרבה מצבים שאני מתנהלת מול עצמי, לא דווקא איתם.
סתם אתן לכi דוגמה שקרתה השבוע' שאני אוכלת את עצמי עליה. אני תמיד תמיד הכי הכי טובה איתם שיכול להיות, רכה, מכילה אותם מבינה, מכינה להם דברים ועוזרת להם במה שהם צריכים, והם היו צריכים ללכת לישון, השכבתי אותם במיטות וירדתי למטה, פתאום אני קולטת שלמעלה ברדק, אני עולה למעלה והם משחקים מחבואים בחדר.
טוב מה עושים, כרגיל אומרים לכולם לשכב והסדר הקבוע, אבל הם לא מקשיבים. אני נושמת, שותקת בכניסה לחדר, אומרת לעצמי, שטערני זה ילדים, לא להתעצבן! זה לא נגדך, זה כי את גם היית ככה, זה לא פסול אז לא לכעוס. ואז אני עושה להם בצורה קשוחה (איך אני שונאת אתזה) שמי שלא שוכב במיטה יישן בחדר השני. קיצור זה עזר, אבל הייתי קשוחה והייתי בטוחה שזהו, הם לא אוהבים אותי יותר, וזה עיצבו אותי שככה הגבתי, ברמות. למרות שאני יודעת שככה היה צריך להתנהג, ושזה המעשה הכי נכון וילדים חייבים גבולות, אבל זה קשוח לי. אוף.
נגיד משהו נופל להם, נשפך להם מים, אני זוכרת בתור ילדה שכשהיה נשפך מים זה היה קצת מחשיש אותי איך יגיבו לזה, שעשיתי פשלה. אז כל פעם שנשפך להם הדבר הראשון שעולה לי זה כזה, אוף באסה אבל אני עוצרת ואומרת להם, לא נורא, הכל בסדר, בא תנגב. זה עושה לי כ"כ טוב, לראות שאני באמת יוכל להיות אמא טובה, כי פחדתי שלא מספיק, שזה רחוק ממני…
ואפילו במועדון, זה פשוט מושלם. אני מרגישה שאשכרה אני מצליחה לאהוב את הילדים, אתם יודעות מה זה לילד להרגיש שאוהבים אותו? שמקשיבים לו?
ולפעמים יש מצבים שאני באה בלי כח למועדון, פעם הייתי מראה כאילו הכל מושלם ויש לי כח, וחוזרת גמורה ולא מסופקת, והיום אני משלימה עם זה וזהו, אז אין לי כח ואני עייפה, והילדים רואים את זה, וגם שואלים לפעמים אם אני עייפה או משהו, ואני אומרת להם שכן!! אני עייפה כי…
אתן לא מבינות איזה הישג זה, זה אחד הדברים החשובים לי בעתיד בתור אמא, להראות חולשה, לא לנסות להסתיר אותה. לדבר עם הילדים רגש, חולשה. זה פשוט עצום שאני מצליחה עכשיו לעשות את זה. כי האינסטינקט זה פשוט להסתיר.
זה הזוי שיש לי השפעה עליהם! שהם מעריצים אותי, כאילו מה, אני ילדה בעצמי. זה כ"כ מטורף…
חולה על הילדים האלו.
שרופה על ילדים.
חולמת להיות אמא כבר.
שאצליח תמיד להיות עם הילדים שלי טובה כמו שהייתי רוצה שיהיו טובים איתי. אמן.
בהצלחה לכל האימהות לעתיד לבוא.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
אוי את מותק, ואני כלכך אוהבת את הפוסטים שלך.
רק דבר אחד.. אני חושבת שכשאמא מראה חולשה, הילדים שלה מרגישים אשמים, וחוסר אונים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם ועם המצב. כי אמא בטח עם עצבים עייפה וכאובה בגללם נכון? אז זה מרגיש מאוד לא נעים.. בשבילם גם. כואב לראות אמא במצב כזה, ועוד יותר מזה לחשוב שאתה חלק מהסיבה.
את לא חושבת?
אבל להראות חולשה זה לא עצבים כעס כאב וכו' רק. זה כואב, עצוב וכו' כי היה עצוב לשמוע בשורה לא טובה, או אם עייף בגלל שאמא לא הצליחה להרדם בלילה, עם הסבר, כמובן
מותר לי גם להיות הבת שלך?
נאמץ אותך
חידדת לי כל כך הרבה דברים. מודה לך מאוד!
תמשיכי עם הפוסטים שלך בבקשה.
וואו שטערני!
מאיפה הרגישות המטורפת, והעומק, מאיפה.
את נשמעת כמו אחת שעברה בחיים ?
אבל בחרה לקחת את זה למקום של התבוננות, וגדילה.
הכי נהניתי לקרוא על הביטחון שלך, על הרצון לשנות, איך שאת מוכיחה לעצמך ש-כן! את יכולה, ואת יודעת שתהייה אמא כזאת, האחת שחלמת להיות.
זה ריגש אותי, ממש.
(אולי כי זה נגע לי בנקודה עמוקה… כן, אני גם רוצה כל כך להיות האמא הזאת, שחלמתי להיות. אבל עדיין אין לי ביטחון מספיק ביכולת שלי להגשים את זה, וד"ל:)
ואני יגיד שוב – שאת מהממת ברגישות שלך, ובעומק.
מעריכה המון ❤
אויש איזה מתיקותת
וכנל אותי, כולן יעידו שאני וילדים זה צמד, ובבייביטיסר שאני עושה הילדים שם כאלה בונבוניםם..
איך שהם מחזירים אהבה אני תמיד נמסה.. שאני באה לאסוף את הקטן מהמעון והוא מחייך כולו לראות אותי מה יותר מתוק מזה?
גם לי קשה הקטע עם הגבולות.. ואני גם לא אוהבת לתת עונשים. פעם היה לי שהקטנציק הדליק וכיבה את האור כל הזמן, ואני בשיא החיוך (כי הוא פשוט מתוקק) אומרת לו להפסיק, אז ברור שהוא לא הפסיק.. עד שאמרתי לו ברור בלי חיוך שידליק את האור ולא יכבה ואז הוא הקשיב לי. אני גם במגמת פסיכולוגיה והתפתחות ילדים וכל זה וזה ממש עוזר לי להבין מה טוב לעשות איתם ואיך הם מרגישים.
חולמת על הרגע שיהיה לי ילד משלי אבל משננת שבעז"ה בעיתו ובזמנו:)
וואו איזה כיף לך❤️
את חמודה?
וכל הכבוד לך.
ובקשר למלבן הצהוב למטה, אמן. ובשמחות אצלך.
וואו … קראתי בשקיקה מילה במילה ואני נדהמת.. מהמבט המפוכח שלך זה משהו מהמם !!! את נשמעת ממש מתוקה וחמודה עם עדינות כה מיוחדת .. אני בטוחה שבעז"ה כשיהיו לך ילדים הם יקבלו את זה ממך באופן הכי מושלם … זו התמימות והחמימות שלך עם הרצון באמת בטובת הילדים שזו משימה לכל החיים (כמו שכתוב בהיום יום שכ"א צריך לחשוב חצי שעה ביום על חינוך הילדים על טהרת הקודש) זו כמובן הגישה עם כל הרגש שזה דבר שכל כך מעצב את החיים של כל ילד .. אני יכולה להמשיך .. אבל שום דבר לא יכול לחדור באמת יותר ממך שממש חיה ככה ועובדת עם עצמך כמה שזה לא פשוט.. ואפי' מורכב .. לא פחות מ'שליחות' !!!