שזועקת הכל.
"אוי ואבוי!"
הוא פולט צעקה,
מעדכן את כל הנוכחים.
מזועזעים עד עמקי נשמתם,
מנתחים את המצב
מביעים דעה
המומים.
אני קוברת את ראשי בין הדפים,
מנסה לכלוא את הדמעות
על הורים שהלכו לנצח.
ילדים קטנים, אבודים
כאב שבלתי אפשרי לבטא במילים.
שתיקה רועמת,
שזועקת הכל.
אבל אתם לא מבינים
מה עובר עליי.
ואני לא תופסת
איך אתם מסוגלים
רגע לבכות,
ובמשנהו לצחוק.
אתם מדברים בשפה
שאני לא מבינה.
יכול להיות שאתם
פשוט,
מחפים על הכאב
במילים?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
אוצצ כאוב לי לקרוא אתזה ?!!
וואוו זה מהמם!!!!!
את לא מבינה איך אפשר לבכות ורגע אחרי לצחוק? זה כח ההישרדות כוח החיים…
לאנשים קשה להיות כל הזמן בצער מבחינתם ברגע שהתאבלו זהו חייב להמשיך בחיים…
זה עצוב וכואב ואני חושבת שבאמת צריך לחשוב על הצער של הילדים הקטנים ואם אפשר גם לעזור!! אבל לא לשקוע בצער!! זה הבדל גדול!! לשקוע במשהו זה אף פעם לא טוב…
אמאלהה זו כל כך אני!
כשאני שומעת על צרות וזה, כואב לי ברמות מטורפות. אבל כלפי חוץ? כלום. אני אדישה לגמרי, אבל לא מסוגלת לדבר. לא על הכאב ולא בכלל. ואני לא מבינה איך כולם ממשיכים הלאה, צוחקים כאילו לא שמעו לפני רגע על אסון.
ואחר כך אמא שלי שואלת אותי למה אני שקטה ולי אין מושג מה לענות לה..
אבל הבאת כאן הסתכלות שונה שאף פעם לא חשבתי עליה, יכול להיות שגם להם כואב והם מדברים במתכוון כדי להתגבר עליו.
כתבת מאוד יפה
יאו אימוגי איזה כיף שאתה כבר לא עצוב
רחל נשמה?זה כואב לכולנו!!! גם לי כאב הלב ובכיתי בלי סוף ששמעתי את הבשורה הנוראה…אני לא חושבת שיש מישהו אחד ,גם אם הוא הכי אדיש שבעולם!!! שלא נשרף לו הלב לשמוע את הבשורה הנוראה..ובהחלט צחוק הוא חיפוי על הכאב ושצוחקים זה מראה לפעמים שזה אפילו יותר כואב מבכי..יש המון דרכים לכאוב: בכעס,בצחוק,בבכי ולא חסר מה…לי יש כמה חברות יתומות ל"ע ובד"כ שאנשים קרובים נפטרים ומדברים על זה והרבה בוכות כהזדהות עם הכאב הם לא מביעות רגש או שהם מתעלמות ,אז אפשר לדון אותן לרע-איך הם כל כך אדישות למצב שלהם זה קרה הכי מקרוב??ואפשר לדון אותן לכף זכות שהם הכי מבינות את הכאב ול"ע אף אחד לא רוצה לעבור את זה ושהם נשארות אדישות זה בעצם כדי להשאר חזקות מבפנים ולא להשבר לרסיסים.. כי כל מישהו שנפטר פותח להן את הפצע שהם כל הזמן מתאמצות לשכוח ..והם אלופות שלמרות הכל הם נשארות חזקות! זה דוגמא אמיתית וכואבת שבאה להראות לנו את זה שאנחנו צריכות תמיד "לדון לכף זכות"גם אם זה הכי קשה בעולם .לכל אחד יש את הסיבה שלו שהוא נראה כלפי חוץ אדיש גם אם אנחנו לא מודעים לכך ובאמת לכל אחד יש נשמה יהודית טהורה ולב חם שכואב ובוכה עם כל צרה נוראה שקוראת! אנחנו רק צריכות לשנות את ההסתכלות,סומכת עליך?- שתצליחי לדון לכף זכות,למרות הקושי.. ושנזכה כבר לתחיית המתים!!! בביאת משיח תיכף ומיד ממש!
אהבתי!
במיוחד את הקטע האחרון.
מוכשרת ברמווות
??
מהמם!
תודה על זה..
וואי רחל נשמה שאת. הרגישות שלך זועקת כאן פשוט… זה מדהים שזה ככ נוגע לך!! ואני בהחלט יכולה להבין אותך… גמלי יש קטע רגיש (בדברים מסוימים) ואז הכאב באמת עוצמתי יותר…
תכלס לא לכולם זה נוגע כך… מכל מיני סיבות.
וברור שכדאי לתת מקום לכאב, להכיר בו, אבל להזהר שזה לא יעבור יותר מידי למעשים, קרי, לא לשקוע בו…
ואגב הכתיבה שלך מאוד יפה ומושכת..!!
זה כואב. זה קשה.
במקרים כאלה גם השתיקה שלי עובדת חזק, אבל אני כן מבינה מאוד את האנשים שממשיכים בחיים. יש את הזמן שצריך לכאוב כי זה עצוב, מאוד!
אבל אנחנו צריכים להמשיך עם מטרה מאוד ברור בחיים (גאולה) כי בזמן שבנאדם איבד את החיים שלו- את קיבלת אותם במתנה ואת צריכה להמשיך יש לך תפקיד כאן, ואת ממשיכה בכל הכח!
תזכרי. צריך לתת מקום לכאב אבל אח"כ לשים אותו בצד ולהמשיך בחיים, מותר לך לפתוח את זה מדי פעם ולכאוב. זה חשוב!!
בהצלחה אהובה♥️
רחל יקרה!
תקשיבי אני אחת כזאת.
וזה לא שאני צוחקת כי זה לא כואב לי, זה כואב לי! מאוד!
אבל אם אני ישקע בטוח העצבות אז הדרך בחזרה ממש ממש קשה! לא יודעת אם את מקירה את זה. אבל אם אני יכנס לזה עכשיו אז זה יתדרדר למקום הכי הכי נמוך,ואת העצבות הזאת אני דוחקת למקום עמוק עמוק שם באחת המגירות ונועלת חזק חזק.
וצחוק הוא לא רק סימן של שמחה זה גם דרך לברוח, להוציא עצבים וכו. אני לא ממש יודעת להסביר… אבל מקווה שהבנת.
יכול להיות
כל כך עצוב
יאללה גאולהה