הרגע המדהים הזה

ששינה לי את החיים
הרגע בו הבנתי שכיבוד הורים מתחיל במחשבה-

שינה לי את כל התפיסה. ואת החיים. ואני לא מגזימה.
מאז ומתמיד היה לי ממש קשה עם כיבוד הורים. תמיד הייתי איתם במין כסאח, פעם יותר פעם פחות.

הסתכלתי עליהם מלמעלה מלמטה למעלה, כאחת מהדור הזה שיודעת ומבינה והם סתם מיושנים ולא מבינים.

ושלא תבינו לא נכון, תמיד ניסיתי להשתפר, למדתי הלכות, השתדלתי לא להתחצף, אפילו קיבלתי על עצמי לקום כשהם נכנסים…

אבל תמיד הרגשתי שבפנים קשה לי איתם, ותמיד היו מריבות וקשיים וחיכוכים והרגשתי רעה, אחת שלא מכבדת הורים…

תמיד קינאתי באחותי שעוזרת המון בבית ומדברת אליהם בכבוד, והקשר שלה איתם ממש טוב וכיפי… התפללתי על זה הרבה וניסיתי להשתפר אבל לא הלך.

אבל ב"ה!! מאז השיעור ההוא כל זה השתנה.

לאחרונה שמעתי שיעור בנושא כיבוד הורים, והוא היה כ"כ מיוחד שזה פשוט שינה לי את כל הגישה.

בשיעור דיברו על היחס הנכון שצריך להיות לנו כלפי ההורים. על המקום הנכון שלנו ביחס אליהם בהיררכיה המשפחתית, ועל כך שכיבוד הורים מתחיל במחשבה, ברגש.

אמרו שם שכתוב שיכול להיות מצב שאדם אחד מאכיל את אביו מאכלים משובחים אבל זה עבירה והשני נותן לו עבודה פיזית קשה אבל זו מצווה. איך? בגלל היחס שלהם אליו.

ההוא שמעביד אותו עושה את זה לטובתו, כדי להציל אותו מגזירת המלך, וההוא שהאכיל את אביו התייחס אליו בזלזול.

ובעצם עלינו להבין שכיבוד הורים אומר לשים את עצמנו מתחתיהם, ולהיכר להם טובה על עצם זה שהביאו אותנו לעולם ובזכותם אנחנו יכולים לקיים מצוות.

לכן אפילו אם יש הורה שהזניח ח"ו את הילדים שלו עליהם לכבד אותו כי בכ"ז הוא הביא אותם לעולם.

והסבירו שם מה זה נקרא לכבד במחשבה, ושכתוב ברמב"ם שיתייחס אל אביו ואמו כמו מכים או שרים נכבדים.

הרבנית בשיחה נתנה דוג' שנתאר לעצמנו שרב גדול היה מבקש מאיתנו משהו, אפילו דרישה לא הגיונית – ברור שהיינו רצות לבצע, ונותנות לו את מלוא הכבוד, ומדברות בכבוד ובעדינות בכל מצב.

אז בעצם כך צריך להתייחס אל ההורים, ומאד עוזר לדמיין כאילו זה באמת כך…

וברגע שבאמת אנחנו מתמקמות במקום האמתי שלנו ולא מרגישות מעל ההורים או שמות את עצמנו במקומם, הרבה יותר קל לכבד וגם היחס מהם הרבה יותר נעים…

פתאום הם מרגישים שיש להם בת, ולא אויב. וכל האהבה והנתינה שלהם מתחדשים.

בקיצור, ברגע שהבנתי את הנקודה הזאת ב"ה, התחלתי לעבוד על המבט שלי עליהם ברגש, במחשבה, ונהיה לי הרבה יותר קל לכבד, והרבה יותר טוב איתם.

התחלתי לנסות לחשוב עליהם דברים טובים, ולהסתכל עליהם כמו אנשים חשובים, לחשוב לעצמי "הנה מגיע הרב…"

ולחשוב על המעלות שלהם, ואיך להיטיב להם… וזה ממש עוזר לדבר בכבוד, ולא להעיר, ולעזור ולעשות את כל הפעולות הטכניות של הכבוד כמו קימה, מתוך רגש אמתי.

וגם היחס שלהם אליי השתנה ממש לטובה, ב"ה!!
אז ממליצה לכן ממש לנסות לעבוד על נקודת המבט,

זה לא ביום אחד אבל לאט לאט עם הרבה תפילות תצליחו בע"ה וגם הקשר ישתפר.

חשוב מאוד לקראת יום הדין, וגם יש על זה שכר בעוה"ז ובגדול!! בהצלחה נסיכות:)