תפריט
הפעמון מצלצל,
והרגליים שלי כבדות.
כולם עפים לחצר,
ואני נשארת לבד עם המחשבות.
שונאת את הרגע הזה,
שבו כולם מתחברים,
מעגלים של צחוק וסודות,
ואני בצד, רחוקה מהדברים.
אין לי למי לגשת,
אין מי שיחכה,
השקט צורם לי באוזניים,
הלב רק רוצה להיעלם בשקט.
הם לא רואים אותי,
לא שומעים את השתיקה,
ואני שונאת את ההפסקות
כי הן חושפות את הבדידות הכבדה.
מחכה שהפעמון יציל אותי,
שיקרא לחזור לכיתה,
כי בשיעור, לפחות,
אין מקום לבדידות לחצות את הדלתות.
אבל בין הצלצולים,
בין המעברים,
אני נלחמת בעצמי,
מחפשת איך לשבור את הקירות האלה,
ולמצוא מקום בין האנשים.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
יאו,
קשוח בטירוף!
אין לי מילים.
זה קושי עצום.
בהצלחה אחותי.
מאחלת לך את כל הטוב בעולם.
שתמצאי את עצמך ואת מקומך.
אוהבת❤️
ואווו מהממת שאת
מתחברת ומזדה מאוד לצערי
אוףף לא פיר שככה העולם מתנהל בכזאת צורה
למה בנות לא מסתכלות גם קצת מעבר למעגל המצומצם?
וואיי נשמע לא פשוט בכלל🥺
כואב ברמות
מקווה בשבילך שתמצאי את עצמך בתוך המעגלים האלו בקרוב🙏
בזכותך אני אשתדל לשים לב לבנות שקצת קשה להן למצוא את עצמן, אז תודה לך!!
בודדה תקשיבי
העולם ימשיך להתנהל ככה
את 🫵 צריכה לשנות פה משהו.
לא תצליחי לשנות את העולם…
אני הכי מבינה את הקושי
אבל לא יעזור לך להמשיך לחשוב שהם לא בסדר
תדחפי תעצמך בכח לשם
ואיי אני מעצבנת היום 😅
סוריי…בהצלחהה
יאוו איזה לא נעים…
בזכותך אני ישים 💗 למה שקורה סביבי
הכל תלוי בך..
כל מילה, אנונימית!