יום חדש מאיר
החלטתי להפסיק. הבנתי שאין לי את הזכות להתפרק על הבכי ולשקוע שוב בייסורי מצפון, שרק ממשיכים להניע את גלגל הנפילה-אשמה-נפילה-אשמה-נפילה. עלי לקום ולעשות מעשה.
דבר ראשון שאלתי בקבוצת הוואצפ הכיתתית מה צריך לעשות בשביל לשים סינון.
קיבלתי מספר טלפון וגם הבנתי שזה עולה כסף, החלטתי את הכסף לתת מכיסי.
היה זכור לי מאיפשהו שקראתי שכסף זה דמים ו"הדם הוא הנפש". רציתי לתת את הנפש שלי לניצחון במלחמה הזאת.
עכשיו אחרי שההחלטה התקבלה ידעתי מה יהיה הצעד הבא. נטלתי ידיים, לקחתי דף לבן חלק, וכתבתי:
כ"ק אדמו"ר.
אני מתחייבת שלא להשתמש במכשיר סמרטפון ללא חסימה. יהיה מה שיהיה. עד לראש השנה הבא עלינו לטובה.
מנוחה רחל בת מלכה.
התבוננתי בתמונתו של הרבי ובלי מילים, ביקשתי שיתן לי כח לעמוד גם בכל ההתמודדויות שעדיין יוותרו בפני גם אחרי הסינון.
הנחתי את הסמארטפון על השולחן בסלון, והלכתי לישון. הרגשתי שלווה פושטת בתוכי, כמוה לא חשתי ימים רבים. ידעתי שמחר, הדבר הראשון שאעשה כשאוכל, הוא סינון כהלכה.
בבוקר המחרת, השמש האירה לי פניה ומשהו בתוכי כמו נפתח. כשנכנסתי לכיתה חייכתי בחום למורה מירי, כמו מעדכנת אותה שהכל בסדר.
חיכיתי לזמן התפילה. פתחתי את הסידור כמו בפעם הראשונה בחיים.
רציתי לדבר אל הקב"ה. להסביר לו מה היה, לבקש ממנו שיהיה איתי בליווי צמוד ויעזור לי, רציתי לבקש ממנו סליחה ולהגיד לו תודה.
עד עכשיו, לא הייתי מסוגלת לפנות אליו. כל עוד לא יכולתי להסתכל לעצמי בעיניים, לא יכולתי גם להסתכל אליו. הנשמה האלוקית שלי היתה מוסתרת בפניי ועכשיו נגלתה.
חיוך פנימי ניצת בי כשפתאום הבנתי למה המורה מירי התייחסה למאבק בין 2 הנפשות במילה "סכיזופרניה".
כשהגעתי למילים "חנון המרבה לסלוח" חשבתי על מילת הריבוי שלא מופיעה בשום ברכה אחרת. שהקב"ה סולח לי עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, ופותח שעריו בפני.
בהפסקה רציתי לגשת אל עדי. נמשכתי לשם, ושמחתי שהיא נשארה בכסא אז משכתי כסא וראיתי שהיא שמחה.
ראיתי את דיני רואה וממשיכה החוצה עם חבורה גדולה מהכיתה. גם היא גדלה ולמדה להכיר בצורך שלי לכל מיני חברויות, ולמדה לאפשר לעצמה מקומות משלה גם.
עדי שמחה בפשטות. באמת שלא דיברנו על דברים הרי גורל, אבל היתה הרגשה באויר שיש בינינו משהו עמוק שמחבר, וזה היה מספיק.
הגעתי הביתה ממקום אחר ואחרי ארוחה התישבתי על הספה לנוח עם הסמארטפון תוך כדי לימוד של החומש היומי. העתיד הרגיש בהיר ואלוקי.
שרק ימשך כך!
מילה של הסמארטפון:
ראיתי את הפנים של מנוחי, המשתמשת שלי. והיה בהם אור.
גם לי נדלק בפנים הדיבור האלוקי שמחיה ומהווה אותי.
ידעתי שמעכשיו יהיו לי יותר הזדמנויות לעלות לקדושה מהקליפה שאני. התפללתי שבכל המלחמות שבא יבואו מנוחי תנצח.
גם אני רוצה למלא את השליחות לשמה נבראתי בעולם.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
כמו תמיד, מושלם
וואווו מדהימה!!!
אני חושבת שכל מילה שאני יוסיף רק יגרע..
אז עדיף שאשתוק@
כמה חכיתי לפוסט הזה;)
לראות שניצחת בסוף! אין את פשוט גיבורה
האמת שאני מכירה כמה גיבורים כאלה, אני בתוכם… אבל זה לא כמו לקרוא כתוב שחור על גבי לבן…..
ואוו נשמה טהורה ומיוחדת!! עשית בשכל ונתת דוגמא לשלוות הנפש והגוף כשנפתרים מה"עול" הכבד הזה..עשית צעד נכון עבורך ואני שמחה בשבילך שהצלחת להגיע לזה! עלי והצליחי!
שרה שמחהה את שרה שמחה המקורית???????????.
כי אם כן שנים איתך?????
דייי וואוו. וכל מילה נוספת מיותרת:)
ההחלטה של הרגע הזה שפשוט לעבור לאן שצריך זה הרגע הכי קשה ואחכ הכי מספק:) מניסיון;)
ואוףףף זה נשמע שהולך להסתיים כאן וזה ממש מבאס:\
תודה. לך. שולחת את זה למי שצריכה