הסתרה

כשההורים מתגרשים

הבת שלי חוזרת מבית הספר, ואני רואה בעיניים שלה ובכל תנועות הגוף שלה, שהיא מנסה לסמן לי לבוא הצידה, שהיא רוצה להגיד משהו מבלי שכולם יאזינו.
אני קוראת לה "לעזור" לי בחדר הכי מרוחק בבית, ושואלת אותה: "מותק, מה קורה?" והיא אומרת לי: "אמא, אני חייבת לספר לך משהו שסיפרה לי חני (חברתה הקרובה), אבל זה סוד ואסור שאף אחד ידע".
מיד חושי נדרכים, אוזני מתחדדות, ואני נוטשת כל עיסוק אחר שעלה על דעתי לעשות באותו אחר-צהריים, ומתפנה אליה.
בתי בסערת רגשות שופכת את המילים שבוערות לה בלשון כבר כמה שעות: "אמא, חני השביעה אותי שלא אספר לאף אחד, אז שזה לא יצא ממך לעולם, בסדר? ההורים שלה מתגרשים…".

במאמר מוסגר אני חייבת לומר בכנות כי ירדה לי אבן מהלב כשהבנתי במה דברים אמורים. אני מזהירה את ילדי בכל הזדמנות לספר לאמא גם דברים שנראים בעיניהם לחמורים, אני מבטיחה (ומקיימת) לא לכעוס ולא לשפוט, העיקר שתהיה ביננו פתיחות, ונוכל לספר הכל תמיד, ובעיקר – מדגישה להם – גם אם מישהו אי פעם יגיד לכם שלא לספר להורים, ואפילו יאיים – לא לחשוש ולספר!!!
פתחתי את פי כדי להגיב, אך קולי נדם. סגרתי, שוב פתחתי, וסגרתי.
מחשבותיי נדדו הרחק לאותן השנים שאני הייתי בתחילת החטיבה. בשבת גשומה אחת, אמא שלי הודיעה לי רשמית כי היא החליטה להתגרש מאבא שלי.
בימים הבאים כשהתחלתי להפנים את העניין, הגעתי בחסדי ה' להחלטה שעזרה לי מאד בהמשך, החלטתי לא להסתיר.
לא רצתי בחוצות העיר עם שלט "ההורים שלי מתגרשים", ולא צעקתי זאת ממרומי שולחני בכיתה, אבל כשחברה שאלה אותי אם אפשר ללמוד אתי מחר למבחן, הייתי עונה: לא, מחר יש לי הסדרי ראייה אצל אמא שלי.
כך הבנות למדו לקבל זאת בטבעיות, ולא התלחשו עלי מאחורי הגב. כל מה שהיה להן לשאול או לדבר הן עשו בפני. למרות שהיו כאלה שחצו את הגבול בחטטנותן, והייתי צריכה להציב להן גבולות, וזה היה קשה והציק לי מאוד, עדיין זה היה הרבה פחות גרוע מלהסתיר.

אצל אחי הדבר היה ההיפך הגמור.
הוא התבייש בעניין עד עמקי נשמתו. ואלו לא היו זמנים כמו היום, שיש המון משפחות עם הורים גרושים. זה היה די נדיר בציבור שלנו, והיווה בושה. אז הוא החביא.
לא סיפר ולא שיתף אף חבר, וסבל.
השינוי בחיינו היה ניכר מאוד, מאחר שהיינו משפחה חרדית רגילה, ועם הגרושין אמא שלי החליטה שחרדית היא כבר ממש לא… כל מי שהתבונן בצורת הלבוש שלה – לא היה יכול לטעות…
ובכל זאת אחי לא גילה, והסתיר בדבקות.
כשהיא הגיעה לתלמוד תורה לקחת אותו מהלימודים, אני זוכרת אותו מסתכל לכל הצדדים, נכנס במהירות לרכב ומשתטח על הרצפה. כך הוא העביר את חלק הנסיעה שבו היה חשש שמישהו יראה אותו חס ושלום….

ההסתרה היתה קשה מאד לביצוע, והצריכה כוחות נפש גדולים (ומיותרים), בעיקר בגלל העובדה שגרנו בעיר חרדית, ואני הייתי ערב ראיון קבלה ל"סמינר בית יעקב".
(למי שלא מכירה את הנפשות הפועלות – ב"סמינר בית יעקב" הקבלה היא לעולות לכיתה ט'. לא כולן מתקבלות. בוחרים רק את ה"עילית" שבבנות, והדבר גורם להרבה נערות טובות להישאר בבית בתחילת שנה ללא פיתרון לימודי).
במפגשים הקצרים עם אמא שלי במסגרת הסדרי הראיה לא היה מספיק זמן לנסוע אל מחוץ לעיר למקום מגוריה החדש.
הויכוח היה קבוע – אחי רצה שנבלה את זמנינו בקניון – כדי שלא יפגוש בחברים שיזהו אותו ויבינו מה קורה אצלינו בבית (במקום בו למד אחי אין סיכוי לפגוש חברים בקניון), ואני – סירבתי בכל תוקף, מהפחד שמישהו יראה אותי בקניון וילשין, ואז לא יקבלו אותי לסמינר…
הייתי משוחררת מהפחד שיראו אותי עם אימי. הרי אצלי בסביבה הקרובה כולם כבר ידעו.
"אמא", הבת שלי מחזירה אותי למציאות וקטעת את חוט מחשבותיי, "למה את לא מגיבה?"
התנערתי בבת אחת ואמרתי לה: "יש לי עצה טובה בשביל החברה שלך. תגידי לה שתפסיק להסתיר. זה יקל עליה מאד. גם כך יש לה עכשיו תקופה עם התמודדות לא פשוטה. חבל שתבזבז כוחות על העניין הזה".
אבל הבת שלי סירבה. היא מתביישת להגיד לחברה דבר כזה. לא נעים לה, מפחדת לפגוע או לדרוך על יבלות.
"חבל", אני אומרת, ובאותה שניה מתחרטת. במקום זה אני ממשיכה: "את יודעת מה, את צודקת, באמת לא תמיד נעים וגם לא תמיד נכון לייעץ למישהו במצב רגיש, שגם לא ביקש את עצתך. כשאני חושבת לעצמי בכנות, גם אני לא הייתי הולכת לייעץ לבוסית שלי עצות בעניינים אישיים. גם אני הייתי נרתעת מלהמליץ לסבתא (חמותי) על כל מיני דברים הדרושים תיקון אצלה. אבל אם כבר דיברנו, אז ידוע שהבעל שם טוב הקדוש היה אומר שכל דבר שיהודי רואה או שומע – עליו ללמוד מכך הוראה בעבודת הבורא. אז כנראה שאנחנו צריכות ללמוד מזה משהו. לדעתי הדבר שצריך לימוד פה הוא שהדברים שאינם תלויים בנו – אין לנו מה להתבייש בהם.
זה יכול להיות נכון לגבי: העדה שלנו, קרוב משפחה שירד מהדרך, מחלה (ל"ע) של מישהו מבני הבית, וכן, גם כשההורים מתגרשים".

הבת שלי הפנימה והסכימה אתי ב-100%.
גם אתן?
שולחת חיזוק לכל הצריכה כזה
אמא של סטערנא