הספד לילדו·ת שלי [למרות שזה לא נהוג בחב"ד]

חבל שעזבת אותי ילדו·ת,
היית הרבה יותר משמחת חיים ופשטות
היית הברק בעיני
הנר לרגלי

כשהבגדים והאיפור לא שיחקו תפקיד
כשהמוח את הלב הפריד
כשהמחשב לא מילה את כל שעותי
וגם לעצמי מצאתי קצת פנאי

כשהחלון בחדר היה הספר הכי טוב
כשהדמיון עבר גם לרחוב
כשלא חיפשנו בילוי מיוחד
רק לשבת ולחלום לעד

כשהלב התפוצץ למראה השמחה
שכל דבר קטן נהפך חגיגה
כשצל של פחד העיב עלינו
המשכנו לשמוח וסגרנו את דלתינו

כשהמטלות לא היו תלויות כעול
אלא מין זמן הנאה לכל
שהשיער גלש לא מסודר
והבגדים לא ניראות אותו דבר

ועדין אהבנו אחת את השניה
כי הסתכלנו על האופי בראשונה
לא היו דעות קדומות
הרי גדלנו כאחיות

בית קטן וחמוד
ארבע ילדים ועמוד
משפחה ברגעים שמחים
התמונות באלבום מעלות חיוכים

כל אחד לא היה לחוד
היינו יחד
אהבנו בלי חשבון
ונהננו מכל שיגעון

חבל שעזבת אותי ילדות,
היית הרבה יותר משמחית חיים ופשטות
היית המניע לחיי,
הבערה בליבי ועצמותי…