המלך ואני6

—

בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, רוֹקַע הָאָרֶץ רוקע הוא מלשון שטיחה ופרישה. השם פרש שכבת סלע ואדמה יציבים עַל הַמַּיִם מעל מי התהום.

—

שתבינו, לא היה כאן כלום, היה פה חושך, שחור, תהו. הקב"ה לקח סלעים אדירים ויצר כאן אדמה, מכלום יצר! ידוע שבבן מושרשות תכונות אביו, ואנחנו הרי הבנות של השם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות שאנחנו בתהום בעבודת השם שאין סיכוי בעולם שמישהו יכול להוציא אותי משם – להחליף לפלאפון כשר?! -גם כשאני אהיה בת 100 לא אחליף! וכו' וכו'

דוגמאות כאלו וכאלו. לכל אחת ואחת יש תהום משלה, לא חסר במה לצערינו, דבר שאי לא מסוגלת בו, הרף הכי גבוהה וקשה בשבילה שהיא יכולה לעבור, אבל אם הקב"ה מסוגל ליצור עולם שלם גורנישט מגורנישט, אז בטח שאת מסוגלת ליצור משהו חדש בחיים שלך, לשנות הרגלים.

את תגידי כמובן שהקב"ה זה הקב"ה, הוא כל יכול, אני זה סתם בריאה מה לי ולכוחות האלה.. יש בך חלק אלוק ממעל ממש! הקב"ה מסוגל ואת חלק מהקב"ה, אז בטח שאת מסוגלת.

—

"ובדוגמא כזאת יובן באופן הבירור שהנפש האלקית מברר להנפש הבהמית הוא על ידי התגלות הכוחות דנפש האלקית להבין השגה אלקית, כמו בענין בריאה יש מאין, או באהבה ויראה על-דרך-משל בלבושי השגה דנפש הבהמית שלקוחים מעניני עולם, ואז הנפש הבהמית הנה לבד זאת דגם הוא מבין את הענין, הנה הבנתו זאת היא בנעם כללי ("מיט א כללות'דיקן גישמאק), אשר לבד ההבנה הפרטית של הענין, נעשה בו חקיקה כללית בטוב הדבר, מתחיל למצוא חן בעיניו כללות הענין, ותופס אצלו מקום חשוב, די זאך פארנעמט אים, וכאשר עצם הדבר תופס אצלו מקום חשוב במילא הוא מעתיק עצמו מעניניו שהיה מושרש בהם ("רייסט ער זיך אפ פון זיינע זאכין") בתחלה. וזהו דתפילה כנגד התמידין תקנום, שהיא העבודה דתפילה בבירור וזיכוך הנפש הבהמית."

(דרכי חסידות ענינים עמ' 42)

—

מה הוא בעצם הסוד של התפילה ששום לימוד חסידות שאפילו אם תהיי עכשיו ב'סעוון סעוונטי' בנו יורק לשמוע שיחה מהרעבע שליט"א, זה לא ייתן לנשמה שלך כמו שתפילה בכוונה כן תתן לך?! התפילה, כך הרעבע הריי"צ נ"ע מסביר, היא בעצם שיחה בה הנפש האלקית והנפש הבהמית משוחחות.

אם את לא מתפללת בכוונה אז הנפש האלקית ממלמלת לעצמה מילים והנפש הבהמית נלחמת להפציץ לך בראש את כל המחשבות שיש מלבד שתחשבי על התפילה (שניה לקלוט כמה התפילה זה הדבר הכי חשוב בעולם שהנפש הבהמית לא מוכנה שתתרכזי שניה אחת בה!), אבל אם את כן מכוונת בתפילה אז בעצם הנפש האלקית (מה שהיא אמורה לעשות), זה שהיא מסבירה לנפש הבהמית כמה הקב"ה זה הדבר הכי שווה שקיים עלי אדמות. את מבינה? אז בתפילה גם הנפש הבהמית שלך מבינה. ואם היא מבינה, אז אחרי תפילה בכוונה את תראי שלפחות במשהו אחד קטן שבקטנים כבר לא תהיה לך משיכה אליו.

זו כוחה של תפילה, וזה סודה, שאך ורק בתפילה הנפש האלקית יכולה ללמד את הנפש הבהמית מי זה הקב"ה, ואם לא מכוונים אז אומנם יצאת ידי חובה, אבל הפסדת את כל העניין של התפילה! ואם כוונת, אז גם התפללת באמת מתוך הרגשה שאת לפני השם, וגם הטפת מוסר לנפש הבהמית כמה לעניינים שלה אין ערך לעומתו.

—

*התפילה היא כמו שיחת נפש, ויותר מכך, עם אבא שלי, האבא שגידל אותי עוד לפני שנבראתי.. קצת הוכרת הטוב למי שברא אותך, לכוון במילים בהן את אומרת תודה בכל יום, זה לא כמו לימוד תורה ולא משתווה לכך משום שבלימוד תורה זה כמו רב ותלמיד, לא אבא.

*הקב"ה מסוגל לברוא עולם מכלום ממש, בך יש חלק מהקב"ה ולכן גם את מסוגלת בתוך כל הקשיים לצמוח, להראות להם שאת מסוגלת עליהם ולא הם עליך, תבראי בך עולם טוב.

*בתפילה הנפש האלקית משוחחת עם הנפש הבהמית ומסבירה לה כמה הקב"ה גדול, כי רק שם היא מקשיבה לה, ולכן היא סותמת לך את האוזניים כי ברגע שאת מכוונת ושומעת כמה שענייני העולם הם הבל הבלים היא לא רוצה שתאמיני, היא מבלבלת אותך ושולחת לך משהו אחר לחשוב עליו, בדיוק בגלל הסיבה שהיא מאמינה לזה שהכל שטויות חוץ מהשם.