לעמוד מולו יתברך באמת
לפרק הקודם
הוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק הריי"צ נ"ע:
"לומדים חסידות, אבל לא 'מתפללים'.. כאשר לומדים חסידות ולא מתפללים באריכות, מניחים את אור החסידות בכלי מאוסה.. אם היו מתעסקים ב'עבודת התפילה', אם היו מתפללים באריכות, זה היה מביא יראת שמיים. ש'הגהה' ו'יש אומרים' של 'שולחן ערוך' יהיה נוגע לו..
אה, פעם בית הכנסת היה גדוש ב'מתפללים'. מלמדים היו 'מתפללים' בכל יום. אבל שבת, ראש חודש, ימים טובים ויומא דפגרא, היה בית הכנסת מלא ב'מתפללים'. לא רק מה שאמרו את האותיות של התפילה, אלא 'התפללו' והזיעו. ולא רק הזיעו, אלא גם הקירות היו מזיעים.. צריכים 'להתפלל'.
צריכים לעסוק ב'עבודת התפילה', להתייגע בתפילה.. תפילה היא 'עבודה'. לא להתפלל כמו כינור. צריכים להתייגע לפני התפילה, וצריכים להתייגע אחרי התפילה, בכדי לחשוב לעצמו 'על מה התייגעתי בכדי שבמשך היום ארגיש את התפילה'. אצל כל אחד כפי עניינו.
חסידים בכלל ותמימים בפרט, צריכים להתחיל להתפלל באריכות. אם חסידים היו יודעים, איך ההורים שלהם והצדיקים בגן עדן, מחכים על תפילתם, הרי כולם היו מתפללים באריכות. אני מובטח, שכשיעסקו בעבודת התפילה, הקדוש ברוך הוא ימלא את כל הבקשות. 'תכין לבם תקשיב'.
ישנה תביעה חזקה על החסידים, למה לא מתפללים. אני לא רוצה לומר מי תובע זאת, אבל חסידים מבינים.. אני שליח בכדי למסור: דורשים 'עבודת התפילה'. כל אחד מאלו שנמצאים כאן עכשיו [הראה באצבעו הקדושה על כל הנאספים], יכול להשפיע על שתיים שלוש מניינים, ללמוד איתם בחסידות ולהראות להם כיצד צריך להתפלל. אני רוצה להגיד עניין פנימי.
אני מובטח ואני מבטיח, שכל אלו שיקחו על עצמם בלי נדר לעסוק בעבודת התפילה, יהיה להם הצלחה מופלגת בכל ענייניהם, בגשמיות וברוחניות. הם יראו במוחש. תיהיה להם הצלחה בלתי מוגבלת".
.
—
זו היא תוכחה ארוכה, אך עמוקה ביותר. כן, הקב"ה, מלכו של עולם, תובע מהחסידים שיתפללו, וחסידים לא מתפללים. חסידים לומדים שעות, חסידים יוצאים למבצעים, אבל חסידים לא יודעים להתפלל שעה שחרית, הם לא יודעים לכוון בתפילה.
רק בשבת התפילה ארוכה, מתפללים למעלה משעה, וזאת לא מחמת ה'עבודה', זה רק בגלל האריכות שבמילות התפילה בשבת, כנ"ל לגבי ראש חודש שהתפילה יותר ארוכה, לא כי 'מתפללים', כי האריכו את המילים.
לשם מה האריכו את המילים, בשביל שיהיו יותר דפים? לאו. האריכו בשביל שיהודי יותר יכוון, שיאמר תודה למלכו של עולם. נו, קבלנו הבטחה מכ"ק האדמו"ר.
אחרי הבטחה כזו אין מה להוסיף.. אם תתפללי באריכות מבטיח לך הצדיק, בהבטחה גמורה, שכל מה שתבקשי יתגשם, ברוחניות ובגשמיות, אבל זאת רק אם באמת תתפללי. אל תאמרי את המילים ממש לאט בלי לחשוב מה את אומרת וסתם תסחפי את הזמן ואז תגיע שעה ותאמרי שהיום התפללת באריכות.
עלייך להיות מרוכזת, להבין מה את קוראת, רק ככה תזכי לברכת השם ברוחניות ובגשמיות, כי זו אריכות שאת מאריכה בתפילה שלך יותר מלקרוא. יש לקרוא ויש להתפלל.
.
—
.
ר' יוסף יצחק ריבקין שיח':
וְהָעֶרֶב נָא עשה נא שיהיו דברי התורה ערבים ומתוקים עלינו הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ, וּבְפִי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ, בנינו עד סוף כל הדורות וְצֶאֱצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שִׁמְךָ שנעמיק ונזכה לפנימיות התורה, לדעת ולהכיר את שמתיו של ה' הטמונים בתורה וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. שנזכה לעסוק בתורה בלי שום מטרות צדדיות בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם הַמְּלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
.
—
.
נתחיל את הברכה דווקא מסופה: "המלמד תורה לעמו ישראל".
בעצם קודם כל הקב"ה מלמד תורה את עמ"י, ואז אנחנו מבקשים ממלך מלכי המלכים שאת כל התורה שמלמד אותנו, שתהיה מתוקה בשבילנו. למה זה דווקא פתיחת הברכה "והערב נא"? קודם כל שנבקש שבכלל נלמד תורה..
.
למה הדבר הראשון זה שהתורה תהיה מתוקה לנו? כי לא משנה כמה תורה נלמד, אפילו הכי הרבה שיכול להיות, נהיה החכמים המופלגים, "ולומדי תורתך לשמה", אם אנחנו לומדים את התורה לא לשם שמים ויש לנו מטרות צדדיות, אנחנו רוצים להרוויח משהו, אנחנו לומדים בשביל עולם הבא וכו', איבדנו את כל הנקודה וכל הלימוד הזה לא רק שהוא לא מתוק לנו, הוא גם לא מתוק בפני השי"ת, גם אם הוא לימוד גדול ביותר!
.
ולכן מתחילים קודם כל מ"והערב נא", עשה דבר ראשון שהתורה תהיה מתוקה עלינו, כי אם התורה תהיה מתוקה עלינו ונלמד אותה מתוך אהבה לקב"ה, אז גם כל הצאצאים שלנו יזכו עד סוף כל הדורות ללמוד את פנימיות התורה, כי מי שלומד מתוך מתיקות, השם מזכה אותו לדעת רזי התורה, ומזכה גם את בניו ובני בניו וכו', וכך אם אנחנו לומדי תורה מתוך מתיקות, אז ממיילא אנו לומדים את התורה ללא שום מטרות אחרות כי אנחנו נהיה מוכנים למות ולא לוותר על רגע מיותר של ביטול תורה, ואזי אפשר לומר שהקב"ה נותן לבניו תורה, כי זה עניינה של התורה – מתיקות.
.
—
.
הוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק הריי"צ נ"ע:
"אחרי התפילה [בימי חודש אייר תרנ"ו] כשרוב המתפללים הלכו לביתם ונשארו רק אחדים (ביניהם הר"י קאפיל זעליקסאן, ר' שלמה חיים שו"ב, מורי ר' ניסן), ישבו מורי הרשב"ץ, ור' אברהם אבא פרסון, ור' שמואל גורביץ בחדר שני וישיחו בספורים שונים. …באמצע הסיפורים – בין סיפור לסיפור – נכנסתי למנין לראות מהנעשה שמה, וראיתי מחזה נהדר מאד: כ"ק אאמו"ר יושב במקומו בכותל מזרחית דרומית מכוסה בטליתו עד חזהו, ידו השמאלית על שוקו ובידו הימינית מכה מזמן לזמן באצבע צרדה לפי תנועות ניגונו. החסיד ר' חנוך הענדיל יושב לו על הספסל אצל השלחן בכותל דרום, טליתו על כתפו ומתפלל ובוכה, אומר איזה תיבות מנגן ובוכה.
.
החסיד ר' מאיר מרדכי טשערנין יושב בכותל צפון אצל חלון האמצעי טליתו על ראשו אבל פניו נראות ומתפלל בעיניים עצומות. האברכים ר' משה מזרחי, ר' מענדיל בעשעס ור' נחום חנה העניעס עומדים אצל הכיור והפתח באזנים נטויות ובפיות פתוחים ואצל שלחן הקריאה עומד ר' דובער חאלאפעניצער אומר תהילים ומתמוגג בדמעות ובנו הבחור מענדיל משרת יושב על הספסל העומד אצל התנור העומד מימין הכניסה מהחדר השני למנין ולומד חומש עם פרש"י.
.
מזמן לזמן מפסיקים המספרים לספר ספורים לרגלי שמיעת הוד קול ניגונו של כ"ק אאמו"ר בתפילתו, וכולם מתרגשים – ולעיתים עיניהם גם זולגות דמעות – מנועם זמירתו המלא געגועים ושפיכת הנפש. …כבר עברה שעה שני' אחר חצות וכ"ק אאמו"ר עודנו עומד בברכות יוצר אור, אם כי מנגן אחד הניגונים הישנים הרגילים בפי כל, הניגון הוא בעל שלש בבות, בבא קמא מתארת חושב שכל עיוני ומתעמק בו ותנועת הבבא מתארת הירידה מעומק לעומק, בבא תנינא מתארת התרגשות והתפעלות על ההבנה השכלית שעומד בה ובבא תליתאה מתארת את הכוסף והגעגועים בתשוקה למרחב ורום בלי סוף, ובניגון זה מתפלל כ"ק אאמו"ר, הנה בקולו הממושך, חודר ללב השומעים בהדרת קודש".
.
—
.
השעה שתיים בצהריים והרעבע הרש"ב עדיין אוחז רק בברכת יוצר אור, מי יודע מתי יגיע לשמע ישראל, שלא נדבר על שמונה עשרה, ועלינו לשבח בכלל באיזו שעה.. ואז תפילת מנחה, ומעריב, והרעבע צריך גם ללמוד משהו.
.
וזה הדבר המיוחד והנעלה שנתן הקב"ה לרבותינו נשיאנו, שלמרות תפילתם הארוכה כ"כ והמייגעת, עדיין בזמן הקטן שעה לפחות קודם שחרית, ואח"כ לאחר מעריב, חקק והופנם היטב בשכלם וליבם, כי יודע הקב"ה כמה הם משתוקקים ליותר זמן של לימוד.
.
אתן חושבות שהרעבע התפלל כ"כ כ"כ הרבה כי צריך? מה פתאום, צריך רק שעה, לרעבע אולי מתאים שעתיים שלוש, אך למעלה משש שעות שחרית? בלתי נתפס. אנחנו שעה מרגיש לנו נצח.. אבל זה כל העניין של הרעבע נ"ע, שהוא הכיר כ"כ ביופי של התפילה שהוא לא התחיל תפילה בהרגשה של "איזה ארוך.. מתי כבר גומרים" הוא התחיל תפילה בתחושה עילאה ומעונגת לא כי הוא צדיק, לא כי הוא רבי! כי הוא התפלל כמה פעמים והוא יודע היטב מה זו תפילה וכמה מתוקה היא שליבו רק היה חפץ להתפלל כל היום, ומחת מנחה ומעריב ולימוד, היה עליו לקצר.
אתן חושבות שרצונו היה להתפלל רק שש שעות? תתפלאו שאני אומרת "רק", כי אכן בשביל הרעבע נ"ע זה "רק"! הרעבע רוצה כל היום, אבל הרעבע לא יכול כי אז הרעבע עובר על עבירה ח"ו של ביטול מנחה ומעריב, אב הרעבע חייב לקצר. העניין כאן שאותו אנחנו צריכות ששכלנו וליבנו יתפוס, זה שהרעבע לא נולד 'מתפלל', הרעבע עבד על עצמו ובתור בחור התפלל מתוך יראה, עד אשר הפך לו למתוך אהבה. וזאת אל תחשבי שתוך יום, ואף לא תוך שבוע התפילה תהיה קלה עלייך, תני לנפש הבהמית שבך זמן להיתפס, כי התפילה היא אש, ואש בסוף נדלקת, מנסים להבעיר שוב ושוב עד שהאש נתפסת.. תתחילי מיראה, בסוף זה יבוא מאהבה שלא חלמת שתהיה לך.
.
—
.
לסיכום בקצרה:
*מי שמתפלל באריכות מובטח לו שכל מה שליבו יחפוץ יתגשם.
*קודם כל העניין בלימוד תורה זה ללמוד מתוך מתיקות ממשית.
*תתחילי להתפלל מיראה, במשך הזמן זה יהפך למאהבה ממש.
.
—
.
חודש חדש עכשיו התחיל, תתני לעצמך עוד הזדמנות, להתחיל להתפלל באמת. זהו חודש הגאולה.
יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד. נפגש בביהמ"ק בזכות התפילה שלך:)
תגובה אחת
וואו
איזה פוסט חשוב
מקווה שהאין תגובות לא גורם לך לחשוב על להפסיק לכתוב
תדעי שגם אם אין תגובות יש כאלה שקוראות בלי להגיב וזה תופס כל כך וחשוב כל כךךך
ומשנה את כל הגישה על עבודת התפילה
נכנסתי לפוסט לא בכוונה ואני מתכוונת בעז"ה לקרוא כליום חלק אחד ממנו
באמת באמת חשוב
מודה לך מאוד על כתיבת הדברים החשובים והמעוררים!