המורה מפלה אותי לרעה

הי לכולם, יש לי מורה שאנחנו מרגישות שהיא לא מספיק מחנכת ואני אסביר: אין לה שליטה עלינו, היא צוחקת באמצע השיעור על בדיחה שילדה הפריחה במקום ללמד, ילדה באה עם גרביים קצרות היא לא תעיר ופה מגיעה הנקודה לסיפור.
אני ילדה שבחיים לא תתחצף למורה, אני תמיד אדבר עם מורה בגוף שלישי, אני תמיד אבוא עם חצאית תלבושות, אין לי סמאטרפון. בקיצור ילדה טובה ירושלים חחח סתם צוחקת אני כן מדברת בשיעורים ולא תמיד נכנסת לכיתה אבל כשזה מגיעה לתקנון אני עומדת. שמתי לב כבר בתחילת שנה שהיא מתעללת בי, ילדה יכולה לבוא לביה"ס עם גרביים קצרים המורה אולי תגיד לה להרים אבל כשאני אשאל חברה מה השעה היא תצרח!!!! עליי שאני צריכה להיות בשקט ולא לדבר וככה תלמידה לא צריכה להתנהג. לפני שבועיים לא הגעתי לביה"ס שבוע, חיכיתי לבוא לכיתה ושהמורה תשאל מה שלומי, למה לא הגעתי אבל אפס, המורה פשוט התעלמה ממני בעוד שילדה אחת שהיא יש לה סמארטפון, יש לה גרביים קצרים, היא מגיעה בלי תלבושת, לה על יום אחד שהיא לא באה היא שאלה אותה מה נשמע למה לא הגעת וכו' אחר כך ניגשתי אליה לשאול אותה שאלה ובקול שלי שמעו שאני לא מרגישה טוב והיא פשוט התעלמה ממני, זה פגע בי, למה המורה שלי המחנכת שלי צריכה ככה להתנהג אלי. אני אתן עוד דוגמא אחרונה: עברתי במסדרונות של ביה"ס, ראיתי את המורה, אמרתי לה שלום והיא לא ענתה לי, הסתכלה, ראתה שזאת אני והמשיכה הלאה, בהמשך עמדה ילדה שכמו שתיארתי קודם לא עומדת בדרישות של ביה"ס והיא פנתה אליה אמרה לה שלום היא בעצמה, כמעט בכיתי מה זה המחנכת שלי השנה נשאר חצי שנה ללמוד איתה אני בטוח לא אשרוד. לפני חודש בערך הלכתי אליה אמרתי לה בלי חוצפה כמובן שאני מרגישה שזה פוגע בי ופירטתי הכל והיא אמרה לי בטח טוב שאת אומרת לי אני אקח לתשומת ליבי. יום אחר כך אני לא האמנתי אותו דבר שאמרתי לה היא פשוט עשתה דיי נמאס לי ממנה כבר. אין, מרגישה שאני מתחרפנת, היא הורידה לי את המורל, את הביטחון והכי חשוב נמאס לי כבר אין לי כבר כוח ללמוד אפילו שיחות של הרבי ששנה שעברה למדתי מלאא יצא שלמדתי כל שבוע בין 4-5 שיחות לא הייתי מפספסת השנה אני מלכתחילה לא רוצה ללכת ועם כל הכבוד לזה אני כן רוצה שייתחסו אליי אני כן רוצה מהמחנכת שלי מילים טובות מעודדות שהיא תגיד לי שלום ולא תתנהג אלייי כמו אל זרה רק אם אני בשיעור מדברת אני זוכה ממנה לגערה אחרת כל היום היא לא הייתה מתייחסת אלי וזהו נמאס לי ממנה נמאס לי בגלל זה מהלימודים ונמאס לי מהכל. אני כן רוצה ומצפה מהמחנכת שלי קצת יחס אני פשוט לא יודעת מה לעשות לדבר איתה לא עוזר לפנות אני קודם גם לא עוזר מה אני יעשה ככה אני ימרר את השנה שלי בבקשה תגידו לי טיפים אולי לכם יש רעיון אני פונה אליכם כבררה אחרונה כי בביה"ס שלנו אין שום מורה או מחנכת שנוכל באמת לדבר איתה נמאאס לי.

הי יקרה,
קראתי את שאלתך וליבי איתך!
הרגשתי אותך.. כמה את ילדה מיוחדת, בעלת עוצמות מדהימות שיודעת להביע את עצמה ולבקש את רצונה. קשה לך, ואני כל כך מבינה אותך… המורה לא רואה אותך ואפילו שפנית אליה, הסברת ופירטת.. וזה לא עזר לך להרגיש טוב יותר. חשתי מכך כמה חשוב לך שיראו אותך, את הטוב שבך. שיכירו בהשקעה ובהתמדה שלך, בהשתדלות שלך בלימודים וביראת שמיים שלך.

כולנו רוצות הכרה
הרצון הזה לגיטימי לחלוטין וכל אחת רוצה בכך. כולנו רוצות שיראו את היופי שבנו.
כנראה בגלל שהרצון שלך לא מתממש מול המורה אני מרגישה בשאלה שלך גם תסכול גדול, אכזבה ואפילו כעס: איך משהו פה לא מתפתח מול המורה הזאת.. למה היא דוחה אותי? מה לא בסדר בי? האם היא לא מבינה שאני זקוקה לה? כמה דברים ניסיתי לעשות בשביל "לזכות" בה והיא לא נענתה?
אז קודם כל אני חושבת שזו הרגשה ממש קשה ומתסכלת.. אני מעריכה מאד את הרצון שלך לגדול במקום הזה, ויחד עם הכאב והכעס, את גם פונה וכותבת. סימן שאת מוכנה לצמוח מהמקום הלא קל הזה. אולי את היית רוצה להרגיש יותר עצמאית ובטוחה? אולי קצת נמאס לך להרגיש זקוקה.
אני חושבת שאת בעצם מספרת מה זה בשבילך להיות בקשר עם דמות סמכות. כמה לא קל להרגיש ליד מישהי שהיא 'גדולה' שאת שווה, שאת נראית, שיש לך מה לתת. שלפעמים ליד דמות כזאת את מרגישה קטנה ולא יכולה. ואז יש משהו שבך שמתקומם על התחושה הזאת, ומבקש הכרה, עצמאות וזה קול פנימי שלך. שמבקש שתראי קודם כל את בתוכך כמה יש בך, כמה יש לך לתת ולהשפיע.

ללמוד לתת את היחס לעצמך
אני חושבת שאלה מקומות מאד עמוקים שלפעמים קשה לנו לחזק את עצמנו שם. יחד עם זאת נראה לי שאת כבר מתחילה להיות בשלה למצוא בתוכך את הערך הפנימי הזה.
וכדי ליצור קשר משמעותי עם הזולת, לעיתים אנחנו צריכים לחזק את הערך הבלתי מותנה שלנו. את זה שאני טובה מעצם היותי, להכיר באיכות הפנימית שלי, ונראה שאת יודעת את זה ויחד עם זאת היית אולי רוצה להרגיש זאת יותר.
אז תכל'ס..

*חושבת שתנסי לחפש לך איזשהו דבר שיספק אותך מבפנים, שיעשה לך אושר פנימי אמיתי, שימלא ויאיר אותך. משהו פשוט לעצמך, לאישיותך, לתוכך.
אפשר עפ"י תחום שאת אוהבת או כישרונית בו (כתיבה? ציור? נגינה? או אפילו למידה בחברותא אם את אוהבת ללמוד/ ללמד)
תפתחי לך את הכישרון או התחביב.. הוא יעזור לך להיות מאושרת ומסופקת בעצמך לראות את האור והטוב שקיים בך.. וממילא יהיה לך יותר קל לוותר על ההכרה של המורה.

*אפשר גם לכתוב לעצמך (אפילו בכל יום, בערב.. לפני הקריאת שמע.. שתשני עם חיוך 🙂 ) נקודות "אור/ חוזק" של עצמך– משהו שעשית טוב (אפילו קטן או ברור מאליו), מידה טובה שקיימת בך, משהו שמייחד אותך ועוד.. (והאמת שבשאלתך, כתבת מלא דוגמאות מקסימות כאלה- על התקנון שאת שומרת, על השיחות שאת לומדת, הדרך ארץ שלך ועוד

*יש לי תחושה שבולטת בך תכונה חיובית כל כך של יוזמה חשבי עם עצמך איפה ואיך תוכלי ליזום משהו? להיות פעילה ב..? לארגן ולייסד? (או לעזור למשהו שמיוסד כבר..) יש בך הרבה רצון טוב ויעילות לעשות זאת! העשייה הברוכה תספק ותמלא אותך.

*נשמע שגם, שאת מאד היית רוצה שמישהי, דמות משמעותית תהיה איתך שם ותלווה אותך בדרך הזאת של עצמאות, של הכרה פנימית. והאמת שזו משאלה מאד לגיטימית, גם אם המורה שלך השנה פחות מתאימה, הלוואי ובאמת תוכלי להפנות זמן אנרגיה וגם רצון למצוא, מדריכה, משפיעה או מטפלת רגשית, קרובת משפחה או חברה בוגרת שאליה את מתחברת והיא תוכל ללוות אותך בדרך אותה את מבקשת.

מקסים גם היה לגלות איזו שימת לב יש לך לרגשות שלך אכפת לך מה את מרגישה ומוכנה לפעול בשביל זה. יש לך רצון להבין, לעזור לעצמך, לבקש עזרה.. יש לך הרבה יכולות וכוח להאיר את עצמך…. תזכרי את זה בדרך, שגם אם המורה לא מתייחסת – את יכולה להאיר את עצמך ולבקש מהקב"ה שיעזור לך במשימה הזאת.
בהצלחה רבה!

איתך בדרך, הודיה

hodaya@shutafotbaderech.co.il