בואו ונדבר על זה…
אי אפשר לברוח
זה קורה לכולם…[אנשים,חיות ואפילו צמחים]
אני
חוששת
מפחדת
חרדה
מהסוף.[?]
מהיום שהנשמה מקיצה מהגוף
מהיום שבני האדם אינם בין החיים
מהיום שרוח החיים אינה שורה בכלי שאלוקים השאיל
מהיום שבו סיימנו התפקיד
יש שיגידו שלקרוא לזה סוף זו טעות
אחרי הכל הנשמה עולה למרומים
ומגיעה לאן שייעדו לה
אני מסכימה שזו אכן טעות
אבל החיים הגשמיים עשו את שלהם
ואנשים נאלצים להיפרד מהקרובים להם
לאבד מישהו
נראה לי לא נתפס בעליל
איך אנשים ש'הלך' להם קרוב
יכולים להמשיך לחיות עם השריטה הזו
איך יכולים לקום בבוקר למציאות כ"כ שונה
הבכי לא ממלא את הריקנות
הזמן לא מרפא את הכאב
ומילות ההספד לא מנחמות.
זה כאילו שבסופו של דבר כל סיפור חיים
כל שעה
כל יום
כל שבוע
כל שנה
כל החיים
נגמרים ביום אחד
כל הסיפור נקבר מתחת לאדמה
ומשם ההמשך תמוהה ואינו ידוע
האם שווה לנו בכלל להתאמץ בחיים הללו?
אחרי הכל, הכל נגמר ונקבר
בתוכי התשובה אכן ברורה
=החיים הם מתנה
אני מפחדת לפגוש את זה
אבל אי אפשר לברוח
כי זה סופו של כל סיפור
-עד שיבוא המשיח-
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
טוב קודם כל זה שתא חושבת על המוות זה אומר שאת ילדה עם ראש שחושבת על העתיד?
אני ספציפית לא מפחדת למות כי אני יודעת שזה לא כל כך נורא וכדאי לך גם להאמין בזה כי אז אז לא תפחדי כי בסך הכל זה דבר טוב אדם מסיים את תפקידו ומגיע לעולם שהכל טוב בו ואין רע
ובקשר של מוות של קרובים אני ישמח גם לתשובה טובה כי גם אני בפחד שאנשים שאני אוהבת ימותו
מצטרפת לדברייך
האמת היא שיש בזה משהו.
אבל התקווה היחידה שגורמת לי להמשיך להתאמץ, זה האנשים שאשאיר אחרי.
איזו דמות הם יזכרו?
"האם שווה לנו בכלל להתאמץ בחיים הללו?
אחרי הכל, הכל נגמר ונקבר"
כאן בעולם הזה אנחנו כמו תינוק במעי אימו.
התינוק חושב שלהיוולד זה למות, זה סוף, זה אל הלא נודע, הוא לא רוצה את זה. אבל זה לא נכון כי הוא בעצם רק *מתחיל* לחיות.
כך גם אנו. כאן אלו חיי עוברות. החיים האמיתיים הם שם. אז זה לא נגמר, זה רק *מתחיל*.
ולשאלה האם שווה להתאמץ בחיים הללו?
וודאי. ואחת הסיבות היא- שזה קובע את איכות החיים האמיתיים שלנו בעולם הבא. הנצחי.
מסופר על נוסע שלא רצה להשקיע כסף לכרטיב טיסה במחלקה ראשונה.
כשעלה למטוס וראה את איכות המחלקה, החליט להתיישב שם.
ניגש אליו הדייל וביקש ממנו לפנות את המקום.
הלז, הוציא כסף בכוונתו לקנות את המקום שחשק בו כ"כ אחרי שראה אותו.
הדייל דחה אותו בטענה: "עסקים- לא עושים בשמיים".
אז למה שווה להתאמץ בעולם הזה? כי עסקים עושים כאן, בשמיים- אחרי שרואים מה הפסדנו- כבר א"א לעשות 'עסקים'.
האם שווה לנו בכלל להתאמץ בחיים הללו?
אחרי הכל, הכל נגמר ונקבר
בדיוק ילדה. עלית על הנקודה.
מה נקבר אחרי המוות? הגוף, נטו הגוף. וכשאדם משקיע בגוף את כל חייו, מה נשאר לו מזה אחרי שהוא נפטר…
אבל הנשמה, הנשמה היא נצחית. ככה שכל השקעה שלנו בעולם הזה בנשמה, ממשיכה לנצח. אין סוף לסיפור הזה.
מותר לך לפחד מהמוות. לא עד כדי חרדה רצינית אבל לדעתי לפחד מהמוות זה, איך לומר, די בריא..
די.
רק לא לחשוב על זה שוב.
די.
למה בכלל נכנסתי לפוסט עם כזו כותרת
זה מפחיד, מפחיד מאוד.
ובכלל, ממליצה לך לא להרהר בזה לעיתים קרובות, זה לא יעשה לך טוב, במיוחד לא כשאת אוכלת משהו טעים!
תפסו אותי שתי שורות שכתבת: 'האם שווה לנו בכלל להתאמץ בחיים הללו?'.
נכון, בסוף *האדם* נקבר באדמה, ואין מה לעשות.
"מעפר באת ואל עפר תשוב", זוהי דרך העולם שלנו.
א-ב-ל, אולי גוף האדם, הגשמי, נטמן אי שם מתחת לרגלינו, אך האישיות וכל הדברים שעשינו בעולם הזה, והשם הטוב שרכשנו כאן, נשארים.
ובכלל, ביהדות יש משהו מיוחד, שאין בשאר הדתות והמקומות.
אצלינו, בנאדם נפטר, אבל אנחנו מאמינים שהאדם נמצא עכשיו במקום טוב יותר, ושהנשמה שלו עדיין קיימת כאן איתנו, ובמילא אנחנו 'חיים' איתו.
בניגוד לגויים שאצלם הבנאדם מת, ויאללה, מתכנתים אחד חדש.
אז דבר ראשון, והכי חשוב, אל תחשבי על זה יותר מידי, החיים עוד לפניך, ילדונת!
לכי תהני מהם קצת, כי חיים רק פעם אחת, מי כמוך יודעת:)
ודבר שני, תזכרי שלכל דבר יש משמעות, ומשמעות החיים לא נעלמת עם המוות, להפך, המוות רק מגביר את המשמעות.
יצא לי ארוך, תשארי בחיים בשביל לקרוא, תשמרי על עצמך!
הארי, את פשוט מתוקה (:
נכון מה שאמרת…, וגם להנות מהחיים, זה להנות מהחיים באמת כמו שאמרת, עם משמעות…, אחרת זה מתנדף באותו הרגע ואפילו מנציח רגש הפוך מהנאה…
תודה הארי(:
"כי זה סופו של כל סיפור
-עד שיבוא המשיח-"
זה האמתת זה התכלס של החיים להגיע לימות המשיח
כי יודעים את זה אין מפחידדדד
וואו יפה!!!!!!
ממהמת.
זה כ"כ נכון… ממש.
כתבת את זה בצורה כל כך מדויקת ונוגעת ללב…
אהבתי :))
אבל לא הכל הולך לטמיון, כל דבר זכור לפני הקבה
וכן, מלחיץ מפחיד,אין מילים. ההיגיון מתפוצץ.
אנסה לענות, כמה שפחות לייחס את הרגש כדי שתוכלי בתכלס להבין אך קצת אחבר את הרגש כדי להתחבר למה שכתבת ולהגיב בצורה המקסימלית ביותר.
מקווה שאצליח בעז"ה.
כתבת משהו שהוא מעלה המון רגשות (לפחות אצלי).
ב"ה אני חיה אך אבדתי קרוב אז אענה מאיך שאני חיה..
למות זה באמת לא סוף כי הנשמה ממשיכה להתקיים. ולכן באמת אומרים פטירה ולא מוות. כי הגוף הוא זה שמת, אך הנשמה תמיד נשארת חיה.
ובשאלותייך לאיך אפשר להמשיך..
אכן.. גם לי היה נראה לא הגיוני לחיות אחרי שאבא שלי נפטר.. אבל!!
שמעת על זה ש" החיים חזקים יותר מהמוות"?
זה משפט חזק שאני מאמינה בו. שתכלס גם שקורה טראגדיה נוראית שכזו יש אפשרות לחיות ולבמשיך לשמוח. אומנם זה קורה אט אט אבל זה קורה!!
ובהחלט ששווה להתאמץ! הרי זה כל התכלית שלנו, לתקן את העולם, להוסיף אור! להדביק באור שלנו. אנשים נולדים וכן.. גם נפטרים..
אדם הולך, כשעשה את תפקידו בעולם.
אני יודעת, אני הידיים והרגליים של אבא היקר שלי כאן, אני צריכה לעשות את מה שהוא רק היה רוצה כל עוד היה יכול. אנו חיים, ומחוייבים לחיות, לחיות, לעשות ולפעול.
ואווו קודם כל נורא עצוב לי בשבילך, ממש
ואת ממש חזקההה
תודה רבה על התגובהה