תפריט
מסובך
את יוצאת ממבחן. מותשת. השאלה הראשונה "איך היה?". אוטומטית את עונה "קשה. לא ידעתי כלום".
אז העניין הוא שהמבחנים לא נגמרים בסוף כיתה י"ב. הם רק בבואה קטנה ולועגת למבחנים האמיתיים.
במבחנים האלו אנחנו אלו ששואלים את השאלות.
ואנחנו כל כך כמהים לתשובות. צועקים את הרצון הזה מתוך הקושיות.
והשאלות כל כך קשות.
נוקבות.
חודרות עמוק.
מדירות שינה, מחוררות לב.
צעקת ה"למה" ו"איך יכול להיות" בוקעת,
בלי מילים ובלי תנועות
רק בעיניים. הדורשות מענה.
יש כאלו שמרגישות גם בגידה?
הפה הפעור קמעה באי אמון. היום השמח שהפך לאבל.
ובעיניים שלי – בשביל מה הוא היה צריך את זה???
לחבר שאלות אנחנו יודעים.
אבל תשובות – אין.
ולכן המבחן כל כך קשה.
קשה מנשוא.
אם הקב"ה היה מגלה לנו חלק מהחומר, הכל היה הרבה יותר פשוט. היינו שולפים תשובות, הן היו מסדירות את כל הקושיות ואת כל פעימות הלב הזועק באין אונים.
ותתפלאו, אבל לפני שנכנסנו למבחן ידענו מה הולך להיות.
ולא רק ידענו, גם רצינו אותו.
הבטנו על כל ההשלכות, בחנו את כל התוצאות,
ואז היישרנו מבט ואמרנו "כן. יורדים למטה. עם כל החבילה".
והופ. איך שנסגרה הדלת לאמת שכחנו הכל.
את החומר הלימודי, ואת ההבטחה.
לפחות אנחנו יודעים מאיפה באנו, אז לאן להרים את העיניים יש לנו.
אבל תביטי עמוק אל עינייך. למה ככה את מסתכלת למעלה?
למה את המבע הזה את מעניקה לו?
הרושף, הכועס, הכאוב כל כך.
הלא מאמין.
הנבגד. המיואש.
זה מבחן קשה.
כי. אנחנו. לא. יודעים. כלום.
ואם תהיה לנו תשובה לשאלה "בשביל מה הוא היה צריך את זה", המבע כולו ישתנה.
תהיה הכלה, הבנה.
יהיה כאב, אבל עם משמעות, ומטרה.
וזה מה שיתן כח גם לשאת אותו.
אבל אנחנו לא יודעים את התשובה!!!
אז איך?!
זה המבחן.
לא צריך לענות על שאלות.
את כולן תשימי בצד, ואת מחברת הבחינה העיפי עם הרוח.
הוא רוצה שבעיניים שתשאי אליו יהיה מבע אחר.
כזה שיגיד:
"אבא, אני לא יודעת מה אתה עושה,
אבל אני כן יודעת
שאתה יודע מה אתה עושה".
ואפילו, אל תשכחי להוסיף
"תודה אבא".
ומה אני הכי מתפללת? שאני גם אצליח להפנים את כל מה שכתבתי.
וראשית כל, תודה לאבא הגדול שלי, שנתן לי להעלות את המילים על הכתב.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
ימהמהמת!
עשית לי סדר בראש, מקווה שאצליח לאפנים..
לא. הכי קשה במבחן הזה שכל אופציה שתבחרי תקרה.
בין אם היא נכונה ובין אם לא.. אף אחד לא אומר לך 'טעית ביתי'
יש לך בחירה חופשית, תקיפי איזו תשובה שבא לך. תתמודדי עם ההשלכות.
סתם הגיגים אחרי נמנום קל.
נשמה טובה!! המבחן הוא לא מה תעשי, אלא איך תגיבי, שם באמת מתמקדת הבחירה החופשית.
ואיפה תבחן אמונה אם לא ברגעים כאלו?
אז פעם הבאה לא לנמנם לפני שקוראים פוסטים עמוקים!!…
גם אם את צודקת, אני לא כתבתי ספציפית על מעשים… ככה שאת בהחלט יכולה לקרוא את זה כאילו כוונתי הייתה לאיך מגיבים.
לא תלוי בי הנמנומים האלה, אני ישתדלה.
תודה.
באמת, עשית לי טיפה סדר בראש.
תודה לך מדהימה!
איזה פוסט מהמם ומחזק, וואו ממש תודה.
את כותבת יפה מאוד מאוד ?
אעאעאע.
נשמה,יש לי צמרמורת.
את פשוט לא מבינה מה עשית לי במילים המדהימות האלה שלך..
הייתי כלכך כאובה ונסערת מהאסון הנוראי הזה במירון,ואת באת,וסידרת לי את הראש.
עם כל הכאב,זה חלק מתוכנית אלוקית כל שהיא,ואת צודקת.
לקחתי לי זמן לעכל.
עמוק.
אחותי המתוקה….
העלית לי דמעה, כתבת כל כך מרגש…
יש כל כך הרבה אנשים שמדברים על הנושא הזה, וכולם טוחנים אותו סתם כדי לפרוק, כדי לעשות עם עצמם משהו, או סתם משעמום, אבל את היחידה שנגעה בעניין מהמקום הנכון, האמיתי, של העניין הכואב הזה.
תודה על נקודת המבט הזו. וסליחה אם הרגשת מקודם שאני מזלזלת… גם אם כן, עכשיו דעתי השתנתה לחלוטין.
??
וואו מסר מהמםם!!
והכתיבה בכלל!! בשפה ישר אליי.
אוהבת ??
אחותי היקרה!!
חיזקת אותיי מאד!!
אני עדיין שבורה מהאסון הזה ולא מפסיקה לחשוב על הנפטרים ובני משפחותיהם
ומחה ה' דמעה מעל כל פנים
נמאס לכאוב דיייייייייי
משיח עכשיו אבא בבקשה…
אחת הנדירות!!!
פוסט מטורףף!! כל כך חשובב!!
ואווו!!!
הייתי צריכה את זהה!!
את גדולהה ❤️
תודה אבא. תודה שאני כן נושמת! תודה שאני כן חיה! תודה שכן יש לי משפחה! תודה שכן יש לי בית! תודה שכן יש לי אוכל! תודה שכן יש לי בגדים, מיטה, חברות, בנות דודות, דודות, דודים. בני דודים, אחים, אחיות, קהילה חמה, התיכון הכי טוב, החיים הטובים ביותר בשבילי!.
תודה לך אבא, אתה רחוק, ואני לא רואה אותך, אבל אני יודעת שהמרחק ביננו זה רק שכלי, כי אתה פה לידי, תמיד. ואתה שם למעלה, מסתכל על כל אחד מבניך ובנותך, ועושה רק טוב!.
צדיקות כולכן, הייתי כל כך זקוקה לתגובות הללו שלכן. פעם ראשונה שהעליתי פוסט ב"ה.
איזה משמח שהייתי שליחה לחזק באמונה בנות יקרות.
וואו זה כזה נכון!
צריך פשוט להאמין ולהבין שמה שהוא עושה טוב
למה? במבה!