נכתב בהשראת מצוות היום: מתנות לאביונים
אין אין אין דבר יותר נחמד מלשבת אחרי צהריים ולתרגל שאלות בגרות. תסכימו איתי, נכון?
התחלתי עם 23 שאלות בגרות בתנ"ך, ואחר כך לקינוח ככה כמה שאלות במתמטיקה. כסגולה לשמירה והצלה לקראת המתכונת.
ובתוך גן העדן המופלא והפסטורלי הזה, דבר אחד טרד את מנוחתי.
הפלאפון.
כן, בדיוק הוא. שתמיד נחמד להשתמש בו כדי לעשות מליון ואחת דברים טובים וחשובים. באמת שאין לי שום תלונה עליו. רק שבדיוק בזמן שהחלטתי להתרכז, הוא לא הפסיק לצלצל.
"שאללום אסתי, מה נשמע? זאת שפרה, זוכרת אותי? למדנו ביחד בחוג תפירה לפני 10 שנים. וחשבתי שבטח תרצי לתרום דרכי להתרמה של עזר מציון.."
וכאן התחיל הסבר נורא נורא נורא ארוך על כמה שזה טוב וחשוב ויהיו לי מלא כרטיסים להגרלות ונורא כדאי לי לתרום 250 שקל לחודש ב5 שנים הקרובות. ובארור שיש לי את הכסף גם. מה השאלה.
סגרתי את הפלאפון בנימוס, וחזרתי אל השאלות בתנ"ך.
אחרי שני סעיפים ו4 מילים מהסעיף השלישי, שוב צלצל הפלאפון. הפעם חברה מהכיתה
"יוו אסתי תקשיבי, את בטוחח שמעת על ההתרמה של עזר מציון. אין אין אין את חייבת לתרום זה סופר שווה. ובכלל חייב שתתרמי דרכי.
לא לא מה פתאום, בכלל לא מעניין אותי שאני אקבל מהם פרסים אם אני אתרים אותך. זה הכל לשם שמיים ורק בשביל המצווה בטח. אז אני שולחת לך עכשיו קישור ואני אתקשר עוד רבע שעה לוודא איתך שתרמת, אוקיי?"
הבטחתי להשתדל לחשוב על זה, אבל קודם הלכתי לחשוב על מה אני רוצה לנשנש ביחד עם התרגול למתכונת. יש בבית רק תפוצ'יפס יבש וחסר טעם. אוף
בדרך חזרה לחדר (היא עברה כמובן בספה) הפלאפון שוב צלצל. הפעם חניכה לשעבר, לא שמעתי ממנה כבר שנה וחצי לפחות.
"היי המדריכה, מה נשמע? אני הממ רציתי לשאול… סתומרת להציע לך, כילו חשבתי שאולי את תרצי…" הגמגומים שלה קצת מעוררי רחמים, אז עזרתי לה בעצמי "את רוצה להתרים אותי, נכון?"
"וואי כן איך את יודעת? אני באמת חשבתי. פשוט יש לך לב כל כך נדיב ואנחנו פשוט רוצות לעשות התרמה למבצע בבית ספר זה באמת זכות גדולה וממש תזכי למצוות. אז כמה את תורמת?"
עניתי בנימוס שאני בדיוק עסוקה וזה באמת חשוב ובהצלחה במבצע, ובעיקר מיהרתי לכבות את הפלאפון לשעות הקרובות.
זה לא עזר, שתדעו.
גם למחרת היו טלפונים והתרמות, אפשר גם בהודעה או במייל.
בית חב"ד אי שם, מקווה אי כאן, עזר מציון, איגוד הישיבות, איגוד תלמידי הישיבות, איגוד הרבנים, הזקנים, הקשישים, והעמותה למען התלמיד.
כולם כולם הצליחו לגרום לאנשים שבכלל לא דיברו איתי כמעט להיות נוראאא נחמדים ורק להציע לי זכות גדולה וחשובה ונכבדה. ובאמת כל הכבוד לי שכבר תרמתי, אבל כדאי לתרום שוב. ודווקא דרך הקישור שלה.
ולא ידעתי מה אני מרגישה עם כל הנחמדות הזו, שהיא לכבוד התרומה…
כמה נחמד כשנחמדים כולם, כמה נחמד שיש לי כמה שקלים לתרום – חשבתי לי.
כמה נחמד יהיה כשיהיו נחמדים אלי סתם כי רוצים להתעניין בי בחינם.
מה הסיכוי?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
3 תגובות
חזק. כל מילה
😂😂😂
עד כמה שזה נכון אני צוחקת כאן
חח סורייייי
הזדהות..?
🤣