הלב שלי /12

פרידה

לפרק הקודם
רק כאשר חשוך מספיק, יכול אדם לראות את הכוכבים.

"הוא רצה לראות אתכם הולכים המסלול שלו. מנהלים את האחוזה הזו לצידו. ויותר מהכל היה לו חשוב שהמשפחה שלנו תהיה יחד". היא נאנחת.

"רק בגלל זה הוא כל כך כועס עליך מיכאל, תבין אותו", הוא טיפס על עץ גבוה ואינו מוכן לרדת ממנו בסולם שהניחו לו.

את ההמשך סרילה לא אומרת, רק חושבת.

"אני יודע אמא", מיכאל אומר בקול רועד קצת.

ושוב שניהם שותקים. מנסים לדחות את הרגע בו יביטו זה בזה בפעם האחרונה, ויפרדו לשלום.

"תגידי לשלוואן שלא יכעס עלי. ושאני תמיד אחכה לו בכאזראן".

"הוא לא חושב שהוא יסע לשם אי פעם", קול צעיר וכעוס נשמע מאחורי סרילה שמסתובבת באחת.

"שלוואן", קריאה ספונטנית מתפרצת מהאם ובנה יחד.

"אני כן אכעס עליך", שלוואן רוקע ברגלו למרות שהוא מודע לכך שהוא נראה כעת ילד קטן, אבל לא אכפת לו.

"לא אכפת לך שאני אשאר לבד, בלי אח שלי שיגן עלי.", שלוואן מטיח,

"ולא יהיה מי שיישב איתי בלילה, ותחת אור הנר ינגן איתי בנבל ויראה לי איך פורטים עליו".

אז אני כן אכעס עליך, בדווקא.

אפילו שאני יודע שאין משהו שיותר חשוב לך ממני, אבל יש מקומות שערכים מתנגשים ביניהם, ואז טובת עצמך קודמת לטובת האחרים.

אפילו שהם יקרים לך מאוד.

"שלוואני", מיכאל מתקדם פסיעה אחת לכיוון אחיו, "גם אני אהיה לבד, אחי הקטן והחמוד לא יהיה לידי, ולא יהיה לי עם מי לדבר בלילה, וליהנות מהמשפטים החכמים שלו.

אני לא אהיה ליד אמא שתדאג לי, ותאהב אותי סתם כי אני מיכאלי שלה".

מיכאל מתכופף מול אחיו, מביט לו בעיניים, "אני אהיה לבד שלוואני, וכל לילה, אסתכל על שלושת הכוכבים שפרושים מעלי, ואחשוב עליך".

מיכאל מדבר אל ההיגיון של שלוואן, אפילו שהוא לא פנוי להבין אותו עכשיו.

"אבל אתה בחרת ללכת", שלוואן מתעקש על שלו, "מגיע לך שתהיה לבד".

גם אני אסתכל כל לילה על הכוכבים, ואחשוב עליך.

אני אתגעגע אליך…

אבל אתה משאיר אותי לבד עכשיו!!!