הלב מעורפל ממחשבות

אבא,
הנפש שלי כל כך עייפה
להתקרב אליך רחוקה.
שותה את מילותיך
ובוכה
בלי דמעות,
מרגישה כבדה.
אבודה.
עם משמעות,
שלא מגיעה
אין סבלנות.
לדעת את סודך,
עוד לא חירות..
ואין לי כח לחכות יותר
אל היום שבו נגאל.
אני צמאה,
זרוקה בלב מדבר.
הכל שממה,
ישבתי על ההר
בדמיניות.
וחיכיתי
שיקח אותי גבוה,
את האמת אוכל לשובע.
לא אחזור יותר הביתה
בלי תשובות.
יש לי חלישות הדעת כשנזכרת בבגרויות..
אין לי כוחות!
והלב מעורף ממחשבות,
מציאות בלי דרכים להתמודדויות.
כמה חשוכה הדרך, נכבו כל האורות.
גם מה שמרגש טמון בגדר 'חלומות'.
נתקעתי עם הטעויות..