היי, לא לקנא בי.

.
גם שליחה, גם גאון, גם מקובלת בחברה, גם שמיעה מוזיקלית, גם קול יפה, גם בת יחידה בלי שום אחים ואחיות שיעצבנו אותה ויגנבו את כל הצומי מאבא ואמא.
איך כולכן מקנאות בי עכשיו…

אבל היי, לא לקנא בי! חשבתן פעם על כמויות הזמן שאני שורפת על המחשב פשוט כי גם הבצפר שלי וגם חיי החברה שם? על כמויות הזמן שאני מבזבזת בסופרים בכל המדינה שלא אומר את שמה מטעמי מערכת האתר (??) כדי למצוא משהו מעניין מהרשימה של הדברים הכשרים?

על התסכול שלי מציון 99? על העיניים שמושפלות כשחברה אומרת לי "טוב אותך אני לא שואלת כמה קיבלת, בטוח זה 100" ואני חושבת 'אוי לא, קיבלתי 97… ההורים שלי יתלו אותי על העץ הראשון…'?

על התעודה שמצאה אחר כבוד את מקומה בפח לפני שאבאמא יראו פשוט כי היה בה 9-10 ולא 10? על הפחד שלי מהסקרנות הכל כך מסבכת שהתברכתי בה? על זה שכל האנשים בקהילה חושבים שהם ההורים שלי?

על כל השירים ה… שהאוזניים החדות והמוזיקליות שלי קולטות כשאני בסך הכל מחפשת עם אמא בגדיםגרבייםנעליים נורמליים? על השיעורים שאני משתעממת בהם, רואה סרטים של טלי אברהמי שאיכשהו ניצלו ממחיקה ונשארו על המחשב או כותבת סיפורים לעצמי בסקייפ, ואחד ההורים או המורה תופסים אותי ומתעצבנים?
אז פליז, תשמחו במה שיש לכן ואל תקנאו במי שהחיים שלה נראים זוהרים.