הידעתן? יש לאתר הזה צוות ממולח…😫😆

יצאנו לנפוש, כל אחת בתורה, חזרנו עם שיתופים ומסקנות.

גב' מאחורי הקלעים משתפת ממקור ראשון:

היא ישבה טבולה במים רדודים, ידה בוחשת רגבים רגבים.

השמש הקופחת האדימה את עור פניה סנטימטר אחר סנטימטר באופן עקבי ומסודר.

"את משתזפת" הערתי לה

"אוי שכחתי לשים קרם הגנה על הפנים, לא נורא. מייקאפ יסתיר את זה אח"כ?" היא מבררת ליתר ביטחון מה דעתי.

"במצב הנוכחי מייקאפ יעזור… אבל אני יכולה להביא לך את הקרם" הצעתי בנדיבות.

"לא צריך" היא יודעת מה זה אומר ללכת להביא קרם ולחזור.

הרימה יד מלאה בגבישים לבנים והחלה מפוררת אותם בנחישות. אצבעותיה התמלאו שמנוניות בעוד החומר הקשיח מתפורר לאיטו למאות פירורים דוקרניים.

היא החלה לשפשף איתם את עורה.

את הברכיים, את הזרועות.

"מה את עושה?" אני עדיין נטועה מעל ראשה, מתבוננת.

"פילינג" היא הרימה אלי פרצוף מכווץ מאור וסנוור.

שתינו חייכנו.

"כיף לך?" התעניינתי.

"מאוד" היא חשפה שיניים והשאירה לי לנחש אם זו אירוניה או הגיגי לב כנים.

"בואי" הושטתי לה יד. "חבל שאת רובצת פה, נעים בפנים בעומק. אני אעזור לך".

"טוב לי כאן, וכיף לי שאת נהנית לך אי-שם. אל תרגישי חוסר נוחות. את רואה? אני פה מטפלת בעור גופי ועוד מעט אצא מפה כלילת היופי"….
לא נשארו לי יותר מידי ברירות, חבל על הזמן היקר והמשאבים המעולים שיש כאן. השארתי את חברתי האהובה והעקשנית לפנלגלנג את עצמה בנחת, ודשדשתי בכפכפיי עמוק פנימה, בזהירות, לעבר חברתי השניה האהובה והפחות עקשנית.

כשהמים כיסו אותי עד גובה המתניים, הסרתי בזהירות את הכפכפים והשחלתי אותם על זרועותיי. יכולתי להניח להם לצוף על גבי המים אבל לא התחשק לי לראות אותם מתרחקים לאי-שם.

התקדמתי עוד פנימה, מיטיבה את הכובע על ראשי ואת משקפיי השמש על אפי.
עברנו לסטטוס 'ציפה חופשית' והתחלנו לקשקש.

"אני לא מצליחה להבין את הרציונל של בגדי ים צנועים" פצחה חברתי בדיון ומיהרה להסביר נוכח עיניי העגל שעיגלתי מולה. "כולנו נשים, כן? אז מה העניין?"

"אה, אולי המציל זו הבעיה" שילחתי סברה לאוויר. "תגידי שמת לב לאקוסטיקה המדהימה פה? מקום פתוח ואפשר לשמוע ממרחק מה כולן מדברות" החלפתי נושא באלגנטיות.

"את רצינית?" היא נבהלה "אז גם אותנו שומעים עם כל ניתוחי בגדי הים שערכנו פה"

"הבה נלחש…" הורדתי טון.

עצרנו רגע כדי להקשיב לשיחות של אחרות…

"תשמעו קטע" שעשעה אחת מהקבוצה לידינו את חברותיה "יום אחד הבן שלי שואל אותי 'אמא כמה מלח יש לך'? ולא הבנתי מה הוא רוצה, עד שהוא הסביר לי 'כל פעם את בודקת כמה סוכר יש לך בדם, אז כמה מלח יש לך?'"… החבורה פרצה בצחוק, ואנחנו הצטרפנו חרישית.

אכן, אקוסטיקה נהדרת.

"תגידי, את חושבת שנהג ההסעות של אלו מלאונרדו מסכים להכניס אותן רטובות לרכב?" זה היה הנושא הבא לדיון, שניה לפני שענינו לחמש זקנות שלא רואות מרחוק "מה השעה בבקשה? תודה רבה לך מותק"…

כשיצאנו מהמים, שאני אישית קוראת להם בחביבות "מרק" חשתי איך אני מיטגנת לי מרוב שמן בשמש הרותחת. שטיפה קלה במים בהחלט שיפרה את המצב. בעודי עומדת נגד כיוון הרוח להתייבש, תהיתי איך באמת מסתדרות פה האחרות, מלאונרדו למשל… נכנסות להסעה עם חלוק מגבת? אח, החיים משעשעים. אולי באמת נשיג אחת משם שתספר את חוויותיה.

אז הלכתי לחפש נציגה ממלון לאונרדו (ים המלח! עוד לא קלטתן את זה???) ולא העליתי בדעתי שאמצא לי כאן עוד אחת כמוני, מהצוות של האתר… ממש מפגש משפחתי. סליחה, אתרי.

*

 
וכך מעידה חיה, מאשרת התגובות:

יושבת על החוף, נושמת את האוויר החם. זורעת מלח פצוע על בשרי. אופס, סליחה, זורעת מלח על פצעי. עד כדי כך אני חיה את האתר? אוי כבר שמונה ושלוש דקות "איפה הטלפון שלי?", מבט משתומם מופנה לעברי "את לא חושבת שעשינו מספיק תמונות?!"
מה תמונות, מי תמונות? "אני חייבת לאשר תגובות, השותפות היקרות משכימות קום בשתיים וחצי לפנות בוקר, והאתר מחכה לי",

"ציפור בוקר שכמוך" צחוק מתגלגל, "השותפות היקרות לא חשבו לישון בשעה כזו"

הו, הנה הוא הטלפון. 37 תגובות שממתינות, ובעוד 3871 תגובות נגיע ל400,000!!

אשר אשר אשר, עריכה מהירה לאחת שהתבלבלה קצת, תגובה שנאלצת להשלח לזבל, עוד כמה אשר. מהו הצל הזה שמאחוריי? "הממ סליחה, אנחנו מכירות?" אני שואלת, תוהה אם היא מסמיקה או אדומה מהשמש?

"אעע.. הממ. את מתארחת במלון לאורנדו?"

"אכן כן", עונה לה בעודי מסתכלת על החלוק-מגבת בו התעטפתי

"וואו איך שם? ניסינו לחפש אחת שתספר חוויות משם, לדעת איך זה בכלל עובד עם ה–" "תגידי את בצוות של שותפות??" החברה שלה, חמודה שהיא, התפרצה כך לדבריה. אבל להודות באשמה? חח, אכחיש. או אנסה להבין עלמה ולמה היא חושדת בי.

"מה אתן רוצות..? צוות של מה?" אני מתממת

"שותפות. שותפות בדרך. אתר כזה של בנות חרדיות.."

"אה שמעתי עליו. אבל.. לא הבנתי מה אתן רוצות ממני", מוציאה את הבקבוק מהתיק. חשוב ממש להקפיד על שתייה.

"שתראי לנו ככה.. מאחורי הקלעים של האתר. שמעתי אותך מדברת על אישור תגובות..". אומ. נחשפתי אמאלה. זו בטח האקוסטיקה הנהדרת שיש פה. ככה צוטטו לי לשיחה?

מה עושים עכשיו?

המוצא הכי בטוח היה לזרום, להיות נחמדה, לחיוך באדיבות

ו.. להחזיר את השאלה אליה

"אה רגע את מהאתר? וואו קול! איזה כיף להכיר" קרצתי בחביבות. מנסה לחשב למה-למען-השם-יש-עוד-עשרים-דקות-עד-ההסעה-חזור.

"אז נכון שאת מספרת לנו על מאחור הקלעים? איך החיים כמאשרת תגובות?"  היא ממש מתחננת אליי

"רגע, לוהבנתי. לא רצית לשמוע על המלון?" בלבלו אותי הנחמדות האלו

"אה כן, שתספרי קצת, אם את יכולה על לאונרדו,  המלון שאת מתארחת בו", זו הנושא שממש בער לה עד לפני שמונה וחצי דקות.

"לאונרדו? וואו שירות מושלם. הגעתי לנופש נשים שמתקיים שם. יש לנו תוכניות מרתקות ומגוונות לאורך כל היום, בריכה, ספא, חדר כושר, ארוחות של.. בית מלון, מרפסות שפונות אל הים. כל טוב בגשמיות. ככה בקצרה" מתחילה להתלהב מגן העדן לו אני זוכה בימים אלו

"רוצה לספר לקוראות קצת על חוויות שלך משם?" היא שואלת אותי

"לקוראות? אילו?" לא מבינה מה היא רוצה עכשיו..

"של שותפות אם היה לך ספק. עד שפגשתי ככה שותפה, שלא נכתוב על זה פוסט?"

נו נו. אבל מה אכפת לי בעצם?

*

תקציר חוויות לאונרדו באדיבות המאשרת לעיל (יש עוד נופשות בקהל הקוראות??? הבו תגובות הזדהות!):

אתמול הגעתי למלון הסמוך לים המלח. לנוח מהשנה המאתגרת הזו. קבלו אותנו שם בפתח אממ כלות מגוחכות בברכת ברוכות הבאים. טוב נתעלם מקטע זה.

נכנסנו לחדר. וואו. המיטות. השולחן. המקלחת. ועולה על כולנה- המרפסת.

מניחה את המזוודה שם בפינה. שותה כוס מים קרים. ומתיישבת שם על כסא המרפסת, נאנקת בהפתעה מהחום הנורא שמכה בפניי. ים המלח. כמה חלמתי עליו. ועכשיו הוא נמצא ממש כאן, במרחק פסיעה.

מסתכלת בדפי המידע של נופש גלים. 'הסעות לחוף הים בכל כ-20 דקות מהכניסה למלון מהשעה: 07:00 בבוקר ועד 17:40'. עם הפסקה בין 13:00 ל14:00. מי היא שהולכת לרחוץ בשתיים בצהרים? איך חום האימים מאפשר לה את זה?

"אני בכל אופן", מודיעה לאחותי, "יוצאת בשאטעל הראשון, נקום מחר בשש"

"בשש? איך בדיוק? ההקרנה מסתיימת הכי מוקדם באחד"

"אז נוותר עלייה", אני מגיבה בשאננות מה. מהי הקרנה לעומת שחרית של ים המלח? ואם ממש נרצה, נצליח לשרוד עם ארבע חמש שעות שינה. לא נורא בכלל

את המשך הערב אנחנו מעבירות בחדר אוכל (איזה שפע! איזה שפע! בחיים לא דמיינתי שיש כל כך הרבה אוכל, ובהכשר מהודר. נראה שאוכל פה בשביל השנה הקרובה), שחייה בבריכה הרגילה ובבריכת גופרית. הרקדה סוחפת. הקרנה סוחטת דמעות (דמעות של עייפות, בכלזות יצאנו היום מוקדם מהבית). ויאללה למיטה

מחכה למעלית. עולה לקומה 3. חדר 358. פותחת…

איזה לישון ואיזה נעלים, פתחו פה קעמפ

את ארבע השעות הקרובות אני מעבירה בסדר ניגונים מרטיט, אמת או חובה או כתיבת פוסט, מלחמת כריות, שיחות נפש עמוקות של 3:47 לפנות בוקר ועוד כמה דברים שלא נפרט בפורום זה

כשקרן שמש נכנסה מבעד לחלון, התחלנו להתפלל, בשש וחצי כבר היינו מוכנות. בגד ים צנוע, חלוק-מגבת, גרביים, נעלי בית. בתיק לקחנו מים טלפון, וזהו

כמה כיף לצאת ככה לים בלי מדי עול, עם שירות vip של מלון לאונרדו

ועכשיו, אנחנו כאן.

*

"וואו היה מדהים לשמוע. רק שנייה איפה אמא שלי?" היא מביטה לכל הכיוונים כשקולטת את אמא שלה קוראת לה. הן חוזרות למרכז.

"להתראות, היה כיף להכיר" מנופפת לי לשלום.

רגע, מי זו הייתה אותה שותפה בכלל? הבטחתי לה גם לספר על תפקידי כמאשרת.

אולי אעלה פוסט לאתר ושם אמצא אותה…

*

ולכל מי שקיבלה חשק להכיר את ים המלח מקרוב, ועד היום לא עשתה זאת (התנצלותינו הכנה שתשעת הימים כעת), קבלו טיפים מבעלות נסיון:

*את ים המלח לא טועמים

*למים נכנסים אך ורק עם נעליים או כפכפים. מומלץ אפילו נעליים סגורות

*לא מכניסים ראש למים, לא נוגעים בעיניים

*בניגוד לדמיונות: אפשר לעמוד בים המלח. אפשר באותה מידה לצוף

*קצת קשה לחזור למצב עמידה אם בחרת לצוף במאוזן לחלוטין, אבל בהחלט אפשרי. בפעם הראשונה תדאגי שתהיה לידך חברה נאמנה להישען עליה. אבל בתנועת רגליים מתקפלת תוכלי לעשות את זה גם בעצמך.

*אל תדברי בקול רם מידי על אנשים אחרים, המים השמנוניים יוצרים אפשרות שמיעה מצויינת גם למרחק

*כן תטבלי כל מה שאת יכולה במים, המלח והמנרלים עושים פלאים. תכניסי את השיער (בלי הראש!) רק אל תשכחי לקרצף את עצמך אח"כ, זה לא יורד לבד…

*אם את מגיעה עם כפכפים, קחי בחשבון שכשאת יוצאת מהמים רגלייך שמנוניות ואת עלולה למצוא את עצמך רודפת אחרי כפכפייך. דריכה אחת על החול ברגל חשופה תשפר את המצב

*בעונות חמות – בים המלח חם פי… (הרבה) ממקומות אחרים. אז אם כבר באת ליהנות מסגולותיו, תתמרחי כראוי, שימי כובע נורמלי (לא ים) על הראש ומשקפי שמש גם הם יקלו עליך

*מומלץ לישון טוב בלילה שלפני, גם אם את מתארחת במלון