אוףף למה צריך את כל החסימה הזוו היא תוקעת את הפון.. אני יכולה לשמור על עצמי גם בלי זה..יש לי כי הבית ספר מכריח ואם לא סיפור ארוך? ומי שבאמת רוצה לראות יכולה גם לעקוף את החסימה למה צריך אותה?!?
הי יקרה,
כבוד לך שאת אומרת!
הרבה נתקעות עם ההרגשה הזאת בבטן ולא מעיזות להגיד או לחשוב או להרגיש. אז מתחברת לאומץ שלך ולרצון לדעת ולהבין באמת.
ולפני שמתחילה בכלל לכתוב רוצה להגיד שאני ממש ממש מתרגשת שאת יודעת ורוצה לשמור על עצמך.
זה ממש לא מובן מאליו!!
אז ברשותך, מחלקת את השאלה שלך ל2;
החלק הראשון של: מי צריך את החסימה הזאת, גם מבחינת השמירה העצמית וגם מבחינת שזה לא יעיל
החלק השני: העצבים על ההתנהלות הטכנית לאחר שיש כבר חסימה
אין ביטוח לאף אחת
המפגש עם השאלה: מי צריך את החסימה הזאת מזכירה לי שאלות של נהגים ונוסעים במכוניות: "מי צריך את החגורה הזאת?" אפשר לחשוב מה יקרה אם אדבר בטלפון?" "לי זה לא יקרה!"
אז אחרי התאונה המחרידה אתמול של שניה אחת לא מרוכזת האמת מתפוצצת בפנים וכולנו מתנערים לחשוב מחדש על בטיחות חיינו בכבישים.
*לכולם זה יכול לקרות תמיד.*
כתרפיסטית הנמצאת במפגשים אינטימיים עם נערות ונשים, כמנחת קבוצות הפוגשת נשים ובנות בנקודות מאד אמיתיות עם עצמן, כחברה בקהילת חבד וכשליחה, פגשתי בלי סוף מקרים של כאלה שאמרו: חשבנו שלנו זה לא יקרה.
וגילינו שהסקרנות שלנו היתה חזקה יותר. שאין אפוטרופוס לעריות. שהתמכרות זה משהו שאפשר ליפול אליו גם אם מאד חזקים.
הן אומרות שאם היה אפשר להחזיר גלגל אחורה, הן היו מוחקות את כל הזבל שנמצא כעת מאופסן בזכרון שלהן מבלי שיש להן יכולת למחוק או להשליך.
חברה פעם אמרה לי: "טעמתי מהפרי האסור. זה היה כיף. לא נפלתי להתמכרות או הרגשתי שזה משפיע עלי רע ואמרתי: אפשר לחשוב על מה המהומה.
אבל. מאז. כל פעם כשאני אומרת "שמע ישראל", התמונה שראיתי עולה בלי שיכולה לעצור אותה, ושם בנקודת האמת של המפגש ביני לבין הקבה, הבושה העצמית קשה מנשוא."
אז בוא לא נישאר באמירה: לי זה לא יקרה.
זה יכול. זה קרה.
לגדולים וטובים מאיתנו.
זה מסוכן.
יודעת מה? אפילו אם באמת את ויש בטח עוד, באמת לא מתנסות וזה לא מושך אתכן בכלל, יש בלי סוף של החשפות בטעות גמורה לחומר שאת לא רוצה להיחשף אליו.
זאת אומרת שאפילו אם את לא התכוונת ועבורך זה לא מסוכן, אם בלי כוונה יקרה ו.., החרטה לא תעזור.
לשמור על הסביבה
בקשר ליעילות החסימה הזכרת לי שכשהייתי ילדה היה לנו מכשיר וידיאו בבית ומליוני קלטות של הרבי ושל הציבור הדתי.
חברה שלי ירדה עלי שכל מכשיר וידיאו הוא בפוטנציאל טלויזיה ואין כזה דבר בית עם וידיאו בלי טלויזיה.
אני הגנתי על הוריי בלהט שאין לנו.
ויום אחד כשהיינו לבד בבית היא ביקשה קולב ובשיא הביטחון ניגשה להראות לי איך קולטים את הערוצים.
היא ניסתה וניסתה ולא הצליחה.
היא השתגעה כי אמרה שכבר בכמה בתים הצליחה ואצלי לא.
אני חגגתי כמובן ניצחון,
אבל היום ממרחק של זמן ברור לי שאם היא היתה מומחית עוד קצת בטכנולוגיה או שהיה לה מכשירי עזר מוצלחים יותר מקולב, היא היתה מצליחה להפעיל את הטלויזיה.
אבל היא לא.
כל חסימה אפשר לפרוץ. כל חסימה ניתן לעקוף. אבל ככל שיש לנו יותר חסימה וככל שהיא בדרגת הגנה יותר גבוהה אנחנו בטוחות יותר והתכנים הפרוצים פחות נגישים לנו.
וצריך גם לחשוב על האחים הקטנים וחברות וכל מיני דמויות שבסביבה שלנו והם יכולים באיזה רגע לגעת במכשיר שלנו וליפול.
לחלק השני של השאלה אין לי מה לענות.
גם אותי זה מרגיז ומעצבן ותוקע.
וכשאני צריכה את הנייד שלי והוא לא זמין או לא מהיר מספיק זה מוציא אותי מהדעת.
כאן נתלית בחלק שמעל השכל. במקום שבו אני מקבלת עול של הרבנים "ככל אשר יורוך". ככה.
כי הם אמרו אז צריך אפילו אם זה מוציא קרניים.
ומתפללת שיגיע היום שהחסימה תהיה חלק מהפלפון ולא בהתנגשות אליו.
שולחת לך ולי ולכל המתמודדות בנושא הזה המון כח.
המון
איתך בדרך, חני
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
תגובה אחת
טוב, אני בהחלט יכולה להודות על עצמי שאם לא הייתה חסימה הייתי רואה חופשי בלי להסס ובלי כלום. אצלי זה 'מזל שיש אותך'?(חנן:)