דיבורים
חיוכים
ושחנ"שים על החיים
הוא סופג את החום
זה הדשא של התיכון
ילדות
בודדות
מנסות
מתבודדות
מבריזות
ושובזות
על הדשא של התיכון
וקנאה
ועצבות
ושמחה
והוללות
מתמזגות
לאחד
שם בדשא של התיכון
אבל כשמסתכלים מלמעלה
כשלא נכנסים לפרטים
אפשר רק לחשוב שוואלה
איזה אחלה חיי נעורים
והאמת?
זה שקשיים
נסיונות
אתגרים
ושמחות
ואמת
וגם שקר
מתקבצים ויוצרים
את הדשא
של החיים
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
26 תגובות
ואוו.
זה מדויק.
שאפו
תודה🤍
איי לייק איט.
🤍
Wowwwww
שמחה שאהבת💛💛
וואוווווווו!!
את מדהימהה!
הכתיבה מיוחדת.
נוגע כל כך.
מדויק כל כך.
מהממת💕
ואו
כל-כך
לבב
תודה חיים💚
וואו ככ נכון ואמיתי
והכתיבה כיפית
מזמן לא קראתי פוסט שלם כאן
וזה הראשון מזה תקופה
פומפניה ריגשת
איזה שירר…
מהמם!!
אהבתייייייי
את.. הדשא..
של החיים…
הכל עובר לי בראש כרגע..
איזה הזייה..
ז..ה בצפר..
..
.
פוסט יפהפה אוזניות
♡
תודה פיננסיי
💕
וואו אהבתי!!
הדשא סופג הכל, זה הכיף בחיים, אני באמת לא מבינה תיכונים וסמינרים שאין להם דשא, זה א-ב לגיל הנעורים {בכלל שגרים בקופסאות סרדינים…}
ממש ממש
חובה דשא!!
תודה על התגובה יסולאל❣
ואווו
🥵
הדשא הזה שאליו מגיעים כמעט כל העצב והתסכול שיש לי בחיים. הדשא הזה, הוא זה שבונה לי את החיים. הדשא הזה הוא זה שיגיד לי בסוף: את תעברי את זה, יהיה לזה סוף.
הדשא הזה.
הדשא הזה.
בהחלט!
תודה💛
וואו ממש .
כשדמיינתי את חיי הנעורים ראיתי את הפסטורלייות של הדשא , לא חשבתי שגם בדשא יכולים להיות הרבה קוצים.
וואו ריגשתן עם התגובות🤍💖
ו—שמלה קטנה- כאב לי. כי זה נכון💔
הדשא הזה.
שלא העזתי בו לגעת
שלא הצלחתי להתקרב
כשכולם שם מסביב
ואני לבד בחצר.
הדשא הזה מלא בחיים.
לא שלי.
לא שלי בכלל.
אני חסרה פה.
שמתם לב?
וואו זה מזכיר לי נשכחות …
היום אני כאן
על מרחבים ענקיים
של דשא , ופרחים
וריח נדיר מבשם ת'אויר
ואור אינסוף מלמעלה
משזף לי הפנים.
תודה אוזניות שהזכרת לי שוב כמה אני רוצה להודות💫💫💝
וואו.
זה נשמע סיפור מטורף
בשמחה
ותודה לך🤍
וואווו🌿
אמלאא את כותבת טובב
אהבתיי!!