הדמעות לא כיבו את האש.

אש גבוהה הייתה. להבה שניסתה לשרוף את האמונה וליבתה אותה עוד יותר. את הגוף שרפה, אש האוטו דה פה, אך הנפש בערה באור יקרות. האירה הרבה יותר. במות הקדושים על קידוש השם, ציוו לנו את החיים. עלו בסערה השמימה, בתמרת עשן מדמיעה.
ולא יכלה לה, הרוח, לעמוד העשן.
_____
הייתה שירה עוצמתית. שירה של אמונה מתוך הכאב והשחור. שירה שהתעקשה להשאיר את מזמריה בני אדם. שירה שכולה אמונה. אני מאמין. אמונה אמיתית, חדה, חיה, גם אל מול המשרפות. היתה אש, לשונות של אש שיצאו מהמשרפות. והיו טהורים וצדיקים שעלו בענן עשן בסערה השמימה. שישה מיליון, בסך הכל.
ולא יכלה לה, הרוח, לעמוד העשן.
______
זה היה יום של שמחה. הייתה מדורה, והיו יהודים שבאו מתוך כוונה אמיתי וטהורה לשמוח. לשמוח ביום קדוש, יום הילולה של רבי שמעון. שמחתם הייתה רבה עוד יותר, לנוכח העובדה ששנה שעברה לא חגגו. והם באו. עם בגדי שבת מהודרים, רקדו בשמחה טהורה מול המדורה. ולא שיערו מה יקרה. ארבעים וחמישה, עלו עם ערפל של עשן. עשן שלווה הפעם בדמעות המלאכים ובדמעותיו של אבא, שלא יכול לראות בצער בניו.
בבקשה, השם, שלא תוכל לה, הרוח, לעמוד העשן.

והלוואי שנחזה עכשיו בעשן מסוג אחר. עשן שמוריד את בית המקדש למטה. ותחיית המתים.

השם יקום דמם, ותהא נשמתם צרורה בצרור החיים. שיהיה לעילוי נשמה, ולביאת משיח עכשיו!