הבוחר בנביאים טובים /46

עידו הנביא.

טוב נראלי הוא ממש לא מוכר.
אבל הסיפור שלו… מצמרר.

בואו נחזור שניה לפרק 2. זוכרות את ירבעם בן נבט?
ירבעם מקים עגלי זהב במקום בית המקדש.
אחד בדן. קצה הגבול הצפוני. ואחד בבית אל. דיי קרוב לגבול עם יהודה.

ירבעם משנה גם את זמן החגים. מט"ו בתשרי הוא מעביר את סוכות לט"ו בחשוון.
ומסלק את הכהנים בני לוי וממנה "כהנים" אחרים מכל שבט אחר…

ביום חנוכת "המזבח" ניגש ירבעם להקריב עליו.
הוא עומד על הבמה. ליד המזבח.
הכל בדממה.
ואז נשמע קול.
"מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ", המזבח שכאן והמזבח שבדן. "כֹּה אָמַר ה', הִנֵּה-בֵן נוֹלָד לְבֵית-דָּוִד, יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ, וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ."
העם רועד מפחד ומזעם על "חילול הקודש"
"וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת, לֵאמֹר, זֶה הַמּוֹפֵת, אֲשֶׁר דִּבֶּר ה', הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר-עָלָיו."
ירבעם זועם. הוא מושיט ידו כדי לתפוס את עידו הנביא.
ואז. היד התאבנה.
נשארה באוויר.
וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן-הַמִּזְבֵּחַ:  כַּמּוֹפֵת, אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ האלוקים בִּדְבַר ה'.
העם מביט באימה במחזה.
ירבעם פונה לנביא ברעד "חַל-נָא אֶת-פְּנֵי ה' אלוקיך וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי, וְתָשֹׁב יָדִי, אֵלָי;"
הנביא פונה לה' בתפילה. יודע שירבעם לא יחזור בתשובה.

בֹּאָה-אִתִּי הַבַּיְתָה וּסְעָדָה; וְאֶתְּנָה לְךָ, מַתָּת. ירבעם מבקש שיבוא לאכול אצלו.
עידו מסרב. הוא מסביר שזו הוראה שקיבל מה'. לא לאכול ולא לשתות במקום.
ירבעם שולח אותו לדרכו.

ובדרך מגיע מולו אדם זקן.
יהונתן קראו לו.
ליהונתן עצמו יש סיפור שלם…
בקצרה ממש.
יהונתן בן גרשם בן משה רבינו, בתור נער צעיר התחיל את מסעו בעולם. והלך כמו שאר אחיו הלויים לקבל מתנות לויה מאנשים. זו היתה פרנסתו..
יום אחד הוא הגיע להר אפרים.
שם היה פסל מיכה.
מיכה שרואה שנכד משה רבינו הגיע לעיר הוא מזמין אותו אליו נותן לו אירוח כמיטב המסורת שלו ומשדל אותו להשאר אצלו… ככהן…. לפסל…..
יהונתן, ידע שזו עבודה זרה. אבל הוא החליט שהוא לוקח את המשרה. חייו כלוי נודד לא היו נעימים בלשון המעטה.
והוא נשאר בבית מיכה.
כשהוא עושה לעג מכל אדם שמביא מנחה לפסל…
אבל לאט לאט זה חדר לו….

עברו שנים.
תקופת השופטים חלפה ודוד מולך על העם.
דוד ידע על יהונתן.
הוא שלח שיבוא אליו.
יהונתן כבר היה מבוגר.
דוד שאל אותו בעצב נורא איך נכדו של משה רבינו הגיע למצב הזה?
ויהונתן עונה לו. כך למדתי בבית אבי. לעולם יעבוד אדם עבודה זרה ואל יזדקק לבריות.

דוד הזדעזע. הוא הסביר ליהונתן שהכוונה עבודה שהיא זרה לאדם. שהאדם לא הורגל בה. לא חלילה לכפור באלוקים!
דוד הבין מאוד טוב את הלך נפשו של יהונתן. הוא ידע שיהונתן לא יכול לחזור לחיי הנדודים של הלויים המתפרנסים ממתנות לויה.
הוא ידע שאם הוא לא יעזור לו. השיחה שהייתה ביניהם לא תועיל.
אז הוא נותן לו תפקיד. כשר על האוצרות.
תחת עינו הפקוחה של דוד חוזר יהונתן למסורת אביו. למסורת סבו.

כששלמה מתחיל למלוך הוא משנה את צוות העובדים בארמון. בין המפוטרים היה יהונתן.
שהולך לעבוד שוב עבודה זרה… ולא להזדקק לבריות…
אבל הפעם זה היה קצת יותר קשה…. דוד עמל קשות לעקור את העבודה זרה מעם ישראל…
ודוד הצליח… ליהונתן אין כל כך מה לעשות עם העבודה זרה שלו… החוקים הנוקשים שהטיל דוד ונשמרו גם בתקופת שלמה לא נתנו לו מוניטין..
אז הוא התבודד מבני אדם…
ועכשיו הוא שמע על עידו הנביא והוא בא לקדם אותו בדרך.
יהונתן מספר לעידו שהוא גם נביא.
והוא קיבל נבואה שעידו יאכל אצלו.
עידו משתכנע והולך עם יהונתן.
באמצע הסעודה מתחיל יהונתן להתנבאות… הפעם על אמת.
"כֹּה, אָמַר ה' יַעַן, כִּי מָרִיתָ פִּי ה' וְלֹא שָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אלוקיך, וַתָּשָׁב, וַתֹּאכַל לֶחֶם וַתֵּשְׁתְּ מַיִם, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ, אַל-תֹּאכַל לֶחֶם וְאַל-תֵּשְׁתְּ מָיִם–לֹא-תָבוֹא נִבְלָתְךָ, אֶל-קֶבֶר אֲבֹתֶיךָ."
הנביא עידו מזועזע.
בעצב וזעם נוראים הוא יוצא מביתו של יהונתן. בדרך אל מותו.
אריה שמופיע מולו בדרך גומר את הסיפור.

בני יהונתן מגיעים לאביהם ומספרים לו שעידו נהרג.
הוא מגיע למקום אריה עומד שם.
גופתו של עידו שלמה ללא שריטה. והחמור חי.
האריה הולך כמי שסיים את תפקידו. ויהונתן מעמיס את גופת הנביא על החמור וקובר אותו.
את בניו הוא מצווה. "בְּמוֹתִי וּקְבַרְתֶּם אֹתִי בַּקֶּבֶר אֲשֶׁר אִישׁ האלוקים."

שנים עברו נבואותו של עידו התקיימה במלואה.
יאשיהו משמיד את העבודה זרה ושורף כל מקום בו עבדו עבודה זרה.
ויהונתן. שנקבר ליד הנביא עידו לא נשרף. בזכותו.

נסיים בפרט פיקנטי.
חז"ל אומרים שעידו היה תלמיד של דוד המלך וקיבל ממנו את התורה שבעל פה.
והם אומרים שהוא היה הבן של האישה השונמית שאלישע הנביא החייה את בנה שנולד לה אחרי ברכתו..
מישהי מחשבת בת כמה הייתה האישה הזו כשבנה נולד…. לפחות בת מאה…. טוב אבל זה סיפור לפרק אחר..