הבוחר בנביאים טובים /36

הנביא מיכיהו בן ימלה

יהושפט מלך יהודה ואחאב מלך ישראל ישבו איש מול רעהו. חתונת ילדיהם מצד אחד, ותוכניות המלחמה מצד שני, מילאו את מוחם.
אחאב הציע להילחם ברמות גלעד. מקום שהיה שייך לישראל וארם כבשו אותו.
יהושפט מסכים אבל בתנאי שישאלו נביא האם לצאת למלחמה.
אחאב ממהר לקבץ 400 נביאים.
כולם אומרים למלך ביחד: "וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה, וְיִתֵּן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ.."
יהושפט מביט בנביאים באכזבה מלווה בכעס.
"אין כאן נביא ה' נוסף? נשאל אותו…" הוא שואל את אחאב.
"מה רע בנביאים האלו?" אחאב לא מבין.
"גם אם הם דיברו בשם ה', נבאי ה' הם לא!" אמר קבע יהושפט "אני יודע מאבותי, דוד ושלמה, שהיו נביאי ה' אמיתיים, שאין שני נביאים מתנבאים באותו הלשון! לכל נביא יש את הסגנון שלו! ורק שלו!"
אחאב השפיל פנים. "יש כאן נביא אחד. מיכיהו בן ימלה. הוא ידוע כנביאי ה'. אבל הוא מנבא עליי דברים רעים ואיני רוצה שיבוא ויגיד לרעתי…"
"חס ושלום! מיכיהו הוא נביא אמת! הוא לא יגיד דבר שלא הצטווה לומר!" מזדעק יהושפט.

***
כמה שנים קודם לכן.
מלחמה בצפון הארץ. עם צבא ארם.
הנביא מיכיהו מגיע לאחאב ובפיו נבואה שה' יתן את ארם בידיו. אבל על אחאב להשמיד את כולם כולל מלכם ולא לחמול עליהם.
אבל אחאב חומל על מלך ארם ושריו.
באותו ערב מיכיהו הנביא מגיע לחברו, מהתלמידים שלומדים להגיע לדרגות הנבואה, 'הכה אותי!'
חברו מצטמרר. להכות נביא?!
"הכה! זהו ציווי מפורש!"
החבר מסרב. נמלט.
מרחוק נשמעת שאגת אריה. כמה שניות אחר כך חברו של הנביא לא היה בין החיים.
מיכיהו ניגש לתלמיד אחר. והתלמיד שראה מה קרה לזה שסירב, מכה….
ועוזב את הנביא כמעט חסר הכרה , חבול כולו.
מיכיהו שם צעיף על פניו והולך לקדם את המלך.
כשהמרכבה מגיעה מולו הוא צועק "הושיעה המלך!"
ומספר את סיפורו. "הייתי במלחמה, פתאום הגיעו אליי עם שבוי ואמרו לי לשמור עליו. ואמרו לי שאם הוא ימלט יהרגו אותי… והשבוי ברח…"
אחאב חורץ מיד "זה היה התפקיד שלך ואתה צריך לקבל את העונש עליו!"
מיכיהו מוריד את הצעיף. אחאב מזהה אותו מיד.
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת-אִישׁ-חֶרְמִי, מִיָּד–וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ."

****
בחזרה לסיפור עם נבואת 400 הנביאים.

אחאב משתכנע בסופו של דבר להביא את מיכיהו מהכלא בו הושם.
הסוהר שמביא אותו מספר לנביא מה קרה ומפציר בו לומר למלך את מה שהוא חפץ.
מיכיהו נשבע: רק מה שה' אמר לי, אומר!

בינתיים ראש הנביאים צדקיה בן כנענה, עשה קרניים מברזל וצעק "באלה תנגח את ארם!"

מיכיהו מגיע לארמון, נעמד מול המלכים. אחאב מספר לו את התוכנית. מבקש לדעת האם תצליח דרכם.
"עלה והצלח!" אומר מיכיהו בלעג בלתי מוסתר. כשהוא מחקה את 400 נביאי אחאב.
"דבר את נבואתך!" כועס המלך.

ומיכיהו מתחיל להתנבא.
"וַיֹּאמֶר, רָאִיתִי אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל-הֶהָרִים, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה; וַיֹּאמֶר ה' לֹא-אֲדֹנִים לָאֵלֶּה, יָשׁוּבוּ אִישׁ-לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם." איש לא יפגע במלחמה. חוץ מאחאב עצמו.

אחאב כועס. "אמרתי לך שהוא נגדי כל הזמן!" הוא מטיח ביהושפט.
מיכיהו ממשיך:
"וַיֹּאמֶר, לָכֵן שְׁמַע דְּבַר-ה', רָאִיתִי אֶת- ה', יֹשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, וְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו, מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר ה', מִי יְפַתֶּה אֶת-אַחְאָב, וְיַעַל, וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד; וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה, וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. וַיֵּצֵא הָרוּחַ, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה', וַיֹּאמֶר, אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ; וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, בַּמָּה.

וַיֹּאמֶר, אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר, בְּפִי, כָּל-נְבִיאָיו; וַיֹּאמֶר, תְּפַתֶּה וְגַם-תּוּכָל–צֵא, וַעֲשֵׂה-כֵן. וְעַתָּה, הִנֵּה נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר, בְּפִי, כָּל-נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה; וה', דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה."

הרוח של נבות היזרעלי שהרגת, היא רוח ה"נבואה" של הנביאים!

צדקיה בן כנענה שומע את זה הוא ניגש למיכיהו ובכח סוטר לו על הלחי. "וַיֹּאמֶר, אֵי-זֶה עָבַר רוּחַ-ה' מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ."
מיכיהו עונה לו: "ביום שכולם יחזרו מהמלחמה חוץ מהמלך אתה תרוץ להתחבא שלא יאשימו אותך שבגללך המלך יצא למלחמה בה ימות!"
אחאב כועס. "שימו אותו בכלא עד שאחזור בשלום!"
וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ–אִם-שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם, לֹא-דִבֶּר ה' בִּי.

ואכן, במלחמה לא נהרג איש. חוץ מהמלך אחאב. בדיוק כמו שמיכיהו ניבא!