האם לרשעים ורשעיות נוראיות- מגיעה הזכות לחיות???

לכל אדם יש צד אפל. בור שחור, בו הוא נופל.
אך האם זה אומר שאת חייו הוא לא מנצל?
אין מישהו שהוא חף מפשע, לכל אחד יש דם על החרב.
כל אחד וצרותיו, שאוכלות אותו מבוקר עד ערב.
ויש ת'אלה שמנגבים ת'חרב עם מגבון.
שתהייה שוב נקייה, מחביאים את הכידון.
אבל מי שנפגע ממנו, דמו עדיין זועק.
ולא יעזור כמה ינסו את הדם למחק.
ורק למי שיש עין חדה, ממש במיוחד,
יצליח לזהות שם ת'דם תכף ומייד.
חוצמיזה, שלדם יש ריח, שאי-אפשר להסתיר.
גם אם בבושם ינסו לחפות עליו, יריחוהו עד למאדים.

כן, גם אני דקרתי עם חרבות, הצתתי להבות,
גם אני בזמנו לאנשים שברתי לבבות,
ומה אני יכולה לעשות עם זה, זה כבר קרה.
אי-אפשר לסובב את הגלגל אחורנית, לצאת מהחום לקרה.

ומי בכלל אמר שאני מתחרטת על זה, גרמתי לאנשים לבכות.
סחטתי אותם כמו סמרטוט, שייצאו להם כל הדמעות.
ומי אמר שעם כל זה-בחיים לא עשיתי טובות?
האם אין אפשרות לרפא גם עם חרמות?
זה לא שלא גרמתי מכות ושריטות לאחרים,
יש אנשים שבשבילם אשאר שחורה לעולמים,
לא יעזור כמה אנסה לצבוע את עצמי בלבן,
הוא ייתקלף, השחור יבלוט, ושוב יהפוך למדי מובן.
הלבן מתערבב עם השחור ויוצר צבע אפרפר לא-מוגדר.
וכדי לנסות להציל את עורי, אי-אפשר לעשות אתזה מסודר.

ולא משנה כמה חיים עוד אקח יחד איתי,
ולא משנה כמה עינויים עוד אצטרך לעבור,
בכל מצב אני אצא מהחום אל הכפור.
מהלבן לשחור. מתפור אל החור. מייציב, אל הבור.

אוף. מבאס.

תגובת מערכת:

הי יקרה,

לפעמים הרגשות השליליים והחרטה על דברים שעשינו משתלטים על הכל וגורמים לנו לחשוב שאין לנו תקווה.

זה שקר מסויים שמטרתו להשאיר את עצמינו מבוססים באשמה ולא לקום ולהתקדם.

אין דבר בעולם שאי אפשר לקום ממנו. לפעמים צולעים, לפעמים נשארים מצולקים, אבל תמיד אפשר לקום ולהמשיך הלאה.

כל אדם בעולם הזה שקיבל חיים מהבורא – יש לכך תכלית ואין לנו רשות לפקפק בזה.

עובדה שקיימים בעולם אנשים שעשו (בכוונה או בטעות גמורה) מעשים נוראיים של פגיעה בזולת בנפש או בגוף, והקב"ה מאפשר לכל אחד לשוב בתשובה ולמצוא מחדש את התכלית של חייו.

תחשבי על חייל שירה בשוגג (ה"י) על חברו

תחשבי על הורים ששכחו (ה"י) את ילדיהם ברכב

תחשבי על אנשים שהיו מעורבים בתאונות קטל (ל"ע)

בכוונה הבאתי דוגמאות קיצוניות ביותר, של מקרים שמשאירים את האדם עם חרטה בלתי נגמרת עד סוף חייו, ועדיין הקב"ה מצפה ממנו להמשיך ולנצל את חייו לטוב ולא לתת לקושי ולכאב ולחרטה להשתלט על כל מה שנשאר.

קשה? בוודאי.

קשה? זאת אומרת אפשרי.

מצאי את הדרך לקום מהרגשות השליליים שמסמאים את עינייך ולא נותנים לך להוציא את כל הטוב שבך. לפעמים לשתף זו הדרך לצאת מהמקום הכובל. לפעמים קשה לצאת משם לבד.

בהצלחה יקרה!