האור שבחושך

דווקא בתוך הערפל
דווקא שהכי שפל
דווקא שהלילה במרכז
והחושך מעלים את הזהב,
זה הזמן להתאמץ
לשנות את המיקוד
לשים פוקוס בטוב
כוחות חיוביים לשאוב.
לאסוף רגעים קטנים
לשמור אותם חזק בפנים
לפקוח את העיניים שנסגרו
להרחיב את המבט המצומצם
לפתוח את האוזניים שנסתמו
להקשיב לאני העצמי, לפרוץ את שנחסם.
יש לי מהות אחת אמיתית.
יש בתוכי נשמה אלוקית שאתה
אבא נתת בי, ערך אינסופי.
ולא משנה מה, זה פשוט לא משנה,
היא תמיד בי.
ודווקא שמר והמתוק נעלם
דווקא שהכי קשה ומעיק
פתאום הלב נפתח,
הנשמה מתעוררת,
מגלה עד כמה היא
רוצה להתקרב
לאבא שתמיד אוהב
ופתאום האור זוהר,
הוא מתפשט, מחמם
ודווקא הלילה מאיר כיום,
המבט מוסב לכוכבים המנצנצים,
ללבנה שאליה עמ"י משולים
ולמרות שהלב כואב
ולא יכול להכיל
לראשונה מסכימה לעצמי
לנסוך בתוכי עמוק,
קצת רוגע, קצת בטחון,
קצת שלווה, קצת שמחה,
כי אין עניין להחשיך יותר,
יש עניין להאיר, להדליק.
מעט אור דוחה הרבה חושך.
משפט חזק, משפט שאשתדל
לקחת אותי איתי כל יום מחדש.
והעיקר שכל זה יביא לדבר החשוב:
"ואני אבטח בך".
ועם אמונה ובטחון נגיע לג'
ובעז"ה נזכה להיגאל.