גם אם זה מכוונה טובה, זה מעיק
כן. את. שחושבת ש…..
אני היצור הכי מסכן ביקום, שצריך לקבל תמיד עזרה, ותמיכה רגשית והכלה.
נכון, אמא שלי לא בחיים כדי לדאוג לי אבל יש לי אבא שעוקף בענק אבות אחרים. נכון, אני גרה מאוד(!) רחוק מהתיכון אבל אני מסתדרת מעולה למרות הנתונים.
אז מדוע? מדוע המבטים?!
אני מרגישה את זה, תמיד. וזה ממש לא נעים. אני מאמינה שבוודאי את לא עושה זאת ממקום רע חלילה. אבל עדיין, זה לא נעים. אני מרגישה שווה בדיוק לכל אחת מבנות כיתתי, אין צורך לרחם עליי.
בבקשה, תתייחסי אליי כרגיל, כמו אל כולן. תראי לי שאת בוטחת בי ולא שאת חוששת לגורלי.
זאת רק אני. ילדה שילדותה לא מאוד שפרה עליה אך בעתיד היא תפגיז בעזרת ה'.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
איזה עוצמה יש לך..!!
איתך בכל מילה.
מבינה אותך לגמרי.
זה מתסכל הרחמים האלה כלפינו. כאילו מה נסגר? גם אין לנו אבא\אמא וגם תסתכלו עלינו עכשיו ברחמים? עונש כפול?! על מה?!
אני הייתי אומרת,
"מורה\חברה יקרה, די עם הרחמים!
הם לא יחזירו לי את אבא שלי. תודה על המאמץ שלך.."
תמשיכי לעשות חייל.
אוהבת ❤
היי, את ממש צודקת במה שאת כותבת, באמת! אני מזדהה אתך!!! אבל תמיד שאנשים מרחמים ומתנהגים אלי שונה מכולם, אני מראה להם שאני לא צריכה את זה ואני פשוט אומרת להם דיי לרחם אני בדיוק כמוכם….
אנשים לא יודעים מה לעשות? במקום להפעיל תשכל שלהם, לוחצים על כפתור חירום 'רחמים'. רחמים לא עוזרים, בטח לא כשאני שמה לב. די כבר לנופף ב'אמפתיה' כשלא מובן די הצורך המשמעות המעשית של המילה
וואו. אין עוד משהו לומר, עצוב.