די גאולה!

מלחמה גלותית
אנחנו כל הזמן נלחמות בלי הפסקה

ובתקופת הקורונה המלחמה הגיעה לשיא!
 

כל אחת במקום שהיא נמצאת.

אחת שיש לה סמארטפון פתוח.

אחת שיש לה סמארטפון חסום.

אחת שיש לה את הנוקיה עם הכי הרבה אפשרויות.

אחת שיש לה נוקיה רק עם שיחות וסמס.

אנחנו מקבלות על זה עידוד מהצוות של הבית ספר, מההורים, אבל בזמן הקורונה פתאום צריך את זה ממש.

פתאום מגיעה הבית ספר ומבקש שנקנה סמארטפון/טאבלט כמובן שרק חסום – אבל הוא מבקש!

מבחינתי זה היה סוג של פריצה! אני באמת חושבת שצריך להתאים את עצמנו למצב שיהיה יותר קל

אבל שהבית ספר יבקש?!?!

ברגע שמחלקים למי שאין בבית לתקופה מוגבלת זה בסדר, אבל לבקש לקנות??

זה מוציא אותי מדעתי!!

גם מי שיש לה כבר וגם מי שאין מבחינתי זה סוג של אישור, פתאום מותר.

 
אני כותבת את זה ממש מתיסכול.

מקווה שאתם מבינות למה אני מתכוונת.

מעניין אותי אם רק אני מרגישה את זה או שיש פה עוד בנות שמרגישות ככה…

משיח נאו!!