גם לי יש אח על הרצף/16

מישהו מבחוץ

בערב תשעה באב התקיימה התרמה לעמותת מסוגלים, ההתרמה התקיימה ברדיי קול חי והוגשה על ידי מייסד העמותה ואב לבחור על הרצף האוטיסטי-אבי מימרן כשלצידו מתחלפים מגישים שונים שאין להם היכרות קרובה עם האוכלוסייה על הרצף.

אחד אחד עלו הסיפורים הקשים על ידי המגישים, אחת אחת עלו אמהות וסיפרו את סיפוריהם האישיים של בניהם. אחת האמהות ספרה כמעט כלאחר יד כי תיכף בנה יחזור מהמועדונית בה הוא שהה באותו זמן והיא תצטרך להיות רק איתו ולוודא שכל הארונות נעולים כולל המקרר, אני הקשבתי לסיפור שלה ולא ראיתי שום דבר מוזר במה שהיא מספרת, גם אנחנו שקלנו מספר פעמים להצמיד מנעול למקרר, בעודי מחכה להמשך דבריה של האם נרעש המגיש הנוסף "את שמה מנעול על המקרר?! כל ילד שרוצה משהו צריך לגשת אלייך לקבל מפתח?" אבי מימרן השיב לו בגיחוך מר "ברוך הבא למועדון"
פתאום קלטתי כמה החיים שלי ושלו ושלה דומים וכמה הם שונים מחייהם של אנשים אחרים, כמה התרגלנו לחיות בצורה שמותאמת לצרכיו של דובי.
ובגלל שזה ערב תשעה באב אז גם עלו לי מחשבות על תשעה באב, על איך שצורת החיים הזו פשוט נראת לנו ברורה מאליה וכמה אנחנו זקוקים לאדם הזה מבחוץ שיבוא וייחרד מחיים כמו אלו.

רבי, תודה לך שטרחת להזכיר לנו שוב ושוב שהחיים האלה לא יכולים להמשך כך, עזור לנו גם לעשות את הצעד האחרון שאחריו כבר לא נזדקק לשום עמותות והתרמית. חיים כאלה מושלמים כמו בספרים עם בית המקדש ומלכנו משיחנו בראשנו.