בין חברות חב"דניקיות

להיות חב"דניקית גאה
אחרי חודש לימודים בארץ הקודש, חזרתי סוף סוף הביתה לחגים.
הלכתי לבקר בבית הספר, שבו למדתי עד לפני חודש. הלכתי לפגוש את החברות שלי. ניגשתי גם למנהל, הוא מאוד שמח לראות אותי. דיברנו קצת ואז הוא שאל אותי: "נוו, מה למדת, מה לקחת איתך מבית הספר בבאזל..?״ חייכתי, הוא גם לא באמת ציפה לתשובה. .מה אני אגיד לו? מתמטיקה- לא למדתי. גאוגרפיה- מה אני כבר זוכרת? לימודי קודש- בהחלט, אבל לא את זה הוא רצה לשמוע…
כל הדרך חזור מבית הספר חשבתי על זה. על השאלה שלו. ואז, הבנתי. זה אולי לא מה שהוא התכוון- אבל זו האמת!
מה שאני למדתי פה, בבאזל, בבית הספר החרדי- זה להיות גאה בעצם היותי חב״דניקית!
לא התביישתי בזה אף פעם! לא פחדתי לומר את הדעה שלי בנושא זה, ידעתי שאני בדרך הנכונה!
מגיל קטן כבר, אני זוכרת את עצמי בגן יושבת במעגל עם כל הילדים בתפילה, ואז בקטע של ״קל מלך נאמן״ שהם אומרים לפני קריאת שמע, כשכולם מרימים את יד ימין יחד ללמעלה (בסידור ׳תהילת השם׳ זה לא מופיע) אני יושבת בשילוב ידיים עם חיוך גדול על הפנים, ובעצם מרמזת לכולם: ״אני לא אומרת את זה, כי זה לא בנוסח שלי, אז מה אם כולכם כן אומרים את זה…!״
לא שמתי על אף אחד, לא ראיתי שום סיבה לומר את הפסוק הזה- זה הרי לא בנוסח של חב״ד..!
היה זה לפני שבועות, גם בגן, הכנו מלאכה- את הר סיני עם הלוחות, כמובן. הכנו לוחות עגולות. ניגשתי לגננת וביקשתי ממנה שתגזור לי לוחות מרובעות, כי אצלנו הן מרובעות. היא לא בדיוק הבינה ושאלה: ״מה? יש לכן לוחות אחרות?״ ואני, ילדה בת ארבע, אומרת לה: ״כן!״
כבר אז ידעתי שאני שונה, כבר אז ידעתי, שאני- חב״דניקית גאה!

עכשיו הגיע רגע האמת. עכשיו כשאני לומדת בארץ, בבית ספר של חב״ד. עכשיו כשאני נמצאת בחברה חב״דניקית. עכשיו כשיש לי חברות שהן כמוני. האם גם עכשיו אצליח להרגיש שונה?? האם גם עכשיו אהיה בטוחה בדרכי הנכונה??
זה הניסיון שלי. לראות תמיד מול עיני, איזו זכות נפלה בחלקי!
אני חב״דניקית! אני גאה!