בין השכל ללב

וויכוחים בוערים
-יפה שלי אל תבכי.
-אני לא בוכה, מה את רוצה לב?
-את בוכה. אם לא פיזי זה בתוך תוכך.
-תפסיקי להיות חטטנית אני יודעת להסתדר בעצמי ולראות איך אני מרגישה.
-אויש שכל, מרוב דרישות שלך מעצמך את לא מסוגלת לראות אותי.
-אני דווקא רואה אותך טוב מאוד לב, אני רואה שאת מחייכת.
-נשמה שלי, את החלטת לשים עלי תחפושת של לב מחייך. את לא יודעת מה קורה אצלך בפנים? לא רציני….
-אני יודעת היטב מה קורה אצלי בפנים, ואם את יכולה בבקשה תאפשרי לי להקשיב לשיעור אזרחות. זה השיעור הראשון של השנה ומעולם לא למדתי את המקצוע הזה. אני רוצה להבין אותו.
-שכל אני יודעת שכואב לך. דיי. מותר להתאכזב מותר לכאוב. דיי בבקשה.
– די לב. תעזבי אותי. אני מתחננת.
-שכל אני אוהבת אותך. את חשובה לי. אבל אני מרגישה כאילו אני לא חשובה לך! את לא מפנה בשבילי מקום!! את לא רואה אותי!!
– א-ני…
…
-שכל?
-כ-כן לב.
-את בסדר?
– ל-א משנה. הכל בסדר.
-שכל אני מבטיחה לך שמותר לך להתאכזב תפרקי! מותר לך!.
-לא!! למה מותר? זה רק יום שני פה בפנימייה! מה להתאכזב?? זה ששירה כמעט ולא מתייחסת ורק מצליחה לגרוף עוד ועוד חברות בקלות רבה יותר ממני זה אומר משהו?
-את כואבת על זה שכל. אני בטוחה בזה. כואב לך שאת פחות אהובה. כואב לך שאת יושבת לבד בשולחן בכיתה עכשיו. ציפית ליותר מזה.
-נכון. אבל זה רק היום השני! ולי יש כשרונות אחרים לא כמו לשירה שהיא יכולה להשתלב בחברה בין לילה ולשאת חן בקלות רבה בעייני הבנות. לא הכל בא בקלות אז אפשר לחכות קצת, להרים את הראש מעל המים ולחייך לכולם כבימים ימימה.
-את יודעת שכל? את צריכה גם לזכור שלך יכולות. גם לך יש כוחות. אבל הם שונים. ומה שלה לוקח הרבה זמן יכול לקחת לך בשניות. בדיוק כמו מה שקורה כאן רק הפוך. את צריכה לזכור לא להוריד מערכך.
-וואו. לב. את צודקת. באמת צריך לתת מקום גם לרגש.
-אז מה אמורים לעשות שכל שלי? מצד אחד אסור לך להיות קפואה. להורות לעצמך לחייך תמיד לכולם כשקשה לך עכשיו ,ובכל זאת לשמור מרחק עדין מכולם כדי לא להיות "מתלהבת". את גם לא יכולה להתנהל כמו רובוט בלי להאמין בעצמך!
-מצד שני, לב. את לא יכולה להתחיל לבכות ולמרר על כך שביום השני את לא כך כך מצליחה ואילו חברתך הטובה נראה שכבר שכחה ממך ויש לה קהל מעריצות. אסור לך גם לשמור טינה בתוכך.
-אז רגע, שכל. מה עושים?
-ממממ… אולי… אוליי צריך למצוא משהו שישלב גם מהצד הזה וגם מהצד הזה.
-כן! אבל שלא יהיה קיצוני מהצד הראשון ולא מהצד השני… צריך משהו באמצע…
-כן…אז אולי… פשוט צריך למצוא… למצוא את…
-היי. אני חושבת שאני יודעת. קוראים לזה- איזון.
……………..