ביום שאגדל

השמיים לא יהיו הגבול
אני כבר לא שואלת – רק מחפשת תשובה
אני כבר לא בוכה
הדמעות שזולגות ברחו ללא הסכמה
אני ילדה יציבה
התנודות שלי הן רק כי בחוץ משתוללת סופה
והזמן שחולף
מתנדף
בלי שהספקתי לפקוח עיניים –
להרים את הראש
זה רק כי לא צפיתי מראש
שייקח לי זמן להשיל שכבות
של עבר מתקלף.
סבוכה בתוך עצמי
מחפשת
שוב… ושוב…
ושוב חוזרת לאותה נקודת התחלה
חולמת על היום בו אהיה גדולה
וכמו אבא
אצליח להרים את עצמי גבוה –
עד התקרה
והשמיים לא יהיו הגבול
וגם לא הכוכבים
יש בי מן כזאת תחושה.
הגבולות שלי עכשיו
כל כך גבוהים
ומרגיש לי נמוך.
אבל ביום הזה שאגדל
ואצליח לקום,
לא יהיו לי גבולות
אוכל להגיע עד הירח
לגעת בחלומות
ואולי משם
ודווקא משם
אהיה קשורה יותר –
מחוברת
לנשמות
שנמצאות כאן למטה
ברחובות.