תפריט
כן. לבד לבד לבד.
אבל התוכן של הפוסט קצת סותר את הכותרת, אני יודעת…
וגם מבחוץ אני הילדה הכי זורמת ואנרגטית ושמחה ומעורבת בחברה(ציטוט), אז?????
זאת בדיוק הבעיה.
ואיך,
אני מחייגת
מסתייגת
ובום. מנתקת.
ואיך,
אני כותבת
כואבת
ובום. מוחקת.
ואיך,
אני צועדת
נרעדת
ובום. עוצרת.
ואיך,
אני מבקשת
סביבה מאויישת
ובום. מתחרטת.
בא לי להיות לבד. בלי אנשים. בלי חיבוקים. בלי חרטות.
בא לי לא לתת סיכוי לאמון
שבשברים צפוי להתכסות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
28 תגובות
אמאלה אני בדיוק ככה!!!
בקטע מלחיץץ
הייתי מעדיפה להיות לבד בשקט בצד מאשר לבד ברעש עם כולם, קשה לי כבר לזייף
בהצלחה ילדונת, שולחת לך חיבוק ענקק
…
תודה.
אוף!!!
אני כל כך מבינה אותך!
ככה זה היה לי בבצפר תמיד הייתי מוקפת חברות צוחקת ו"נהנית"
חוזרת הבייתה ובוכה תחיים!
אפחד לא באמת ידעה איך אני מרגישה… וזה היה סיוט!
גם שמעתי בנות שאומרות שהן מקנאות בשמחת חיימשלי…
חייתי בתוך מסכה…
היום כבר שונה… ברוך ה' ואני באמת שמחה!
אבל כל פעם שהיו באים אלי אז ודופקים לי משפט כמו: "למה את שקטה היום?" או : "את בדיכאון"?
זה היה מחרפן אותי!
ובקשר לחיבוקים… חברות שלי יודעות שאני שונאת!
אמרתי להם…
חחחח אז יש לפעמים וממש בקטנה…
אומרות קריר…??
מבינה..
תודה.
בול.
אוף, אני לא אוהבת להזדהות עם כאלה פוסטים.
והאמת היא שמתחת כל השקרים שאני מוכרת לעצמי, אני לא אוהבת את הלבד הזה. וטוב לי להרגיש מוקפת, אהובה, רצויה. אבל לרוב אני… לא. ואז אני בורחת, ללבד הממכר, המכאיב.
איה.
לכולנו עושה טוב, כנראה.. אבל….
יוו ??
אוהבת:)
❤️❤️
ואוווווו את צודקת!!!
לפעמים דבקה הבנות הכי אנרגטיות ושמחות כלפי חוץ הם הכי ההפך מבפנים!
ואי כמה צריך לא לשפוט אדם כלפי חוץ
יכול להיות שגם מבפנים הם ככה, אבל זה לא אומר שהן *רק* שמחות ואנרגטיות…
תודה על התגובה!
למה??????
אל תעשי את זה לעצמך.
בבקשה!!!!!!!
למה? כי נמאס לי לגלות שוב ושוב שאי אפשר לתת אמון באף אחד…
ובסוף אני תמיד אשאר לבד עם הכל, גם אם יהו מסביבי כמויות אנשים שכן יבינו וכן אפשר לסמוך עליהם, נגיד…
שיר מדהים.
קצר ולעניין.
מבטא את הנפש באופן מדויק.
תודה עליו.
??
וואו את כותבת מושלםםםם
כ"כ נכון
תודה…
גם אני כזאת. וואו!
אני ילדה אנרגתית, שובבה, ילדה שמחה, צוחקת. ומאד חברותית.
אבל קשה לי בחברה- מבחינה לבטוח באנשים, לסמוך עליהם. ושאני עם כמות בנות, אני מרגישה בצד, ותלוי סגנון הבנות, אני יכולה להרגיש לחרדה. ואני חייבת לצאת לבחוץ, לשקט שלי?
(אם זה בנות שהן כמוני, שובבות. אז הולך לי יותר. אבל אני לא מכירה כאלו. יש שתיים, והן במרכז ואני בצפון אז…חחח)
וזה שתיהם אני. בלי פיצול אישיות.
אני חושבת שבעיקר קשה לי, בגלל לקות השמיעה שלי שאני לא שומעת אותן בעצם… וגם כל מיני דברים שעברתי בחיים, שגרמו לי לא לסמוך;)
טוב שאת מצליחה לצאת..
אוייששש
איך את מסתדרת עם זה באמת?
מבינה…..
מסתומרת?! לך לא מרשים לצאת? אפילו שירותים??
איכשהו?
תודה?
אויש אבל דיברתי על עצמי, ולא עלייך?
את צריכה שמישהו יחבק אותך, כמו כל אחד אחר. את אומרת שאת לא רוצה, כי את פוחדת. ובעצם מנסה להגן על עצמך. לבטוח במישהו, ושוב ושוב להיפגע. להתאכזב.
זה קשה מאד, וכואב נורא.
לי אישית כרגע נהיה לי כאב בטן ,תוך כדי שאני כותבת לך, מלהרגיש את זה….?
הלוואי והייתי יודעת איך לעזור…?
זה דווקא נשמע שאת ממש צריכה מישהו קרוב
או חיבוק טוב
אבל אולי התאכזבת מאנשים או מסיטואציות מסויימות..
אני מאמינה שאת תמצאי סביבך מישהו שיעשה לך טוב ואם לא תמצאי לבד השם יזמן לך.
בינתיים תאמיני שיהיה טוב וזה אמיתי!
כל דבר רע נגמר בסוף
וכל פצע מגליד
נכון, צריכה. אבל לא רוצה.
לא רוצה מישהו… אני אלמד לחיות לבד וזהו…
ואחריו עוד פצע נפתח….
(סורי על התגובה המדכאת… אני קשה לי מדי היום…)
המחשבות שלי כתובות על גבי מסך.
הבעיה האמיתית היא שאני לא מצליחה. כי בסוף אא לבד. ואז כשהפצע קצת מגליד וקצת מתחילים שוב זה רק כדי ליפול ולהתנפץ חזק יותר… הלוואי והייתי מצלחחה
אעעעע מהמםםםם
תודה..
זאת אני ממש.. האנשים סביבי לפעמים לא מבינים שאני רוצה כמה רגעים להיות לבד. פשוט לבד. להיות עם עצמי ולחשוב בלי סוף. שקט.
וכשאני מבקשת את זה מהם הם לא קולטים ואפילו מתעצבנים…
ממש מעצבן. מזדהה
??
אעאעא.
מרגישה כאלו אני כתבתי את זה.
מדויק עד כאב..