מתבגרת./14
לפרק הקודם לחצי כאן
אני מאוכזבת
על זה שהם אלו
שהכי אמורים להבין אותי
אבל איכשהו אנחנו מדברים
בשפות שונות
על זה שאני ככ רוצה
שהם יראו אותי
אך לפעמים אני מרגישה
שקופה עבורם
על זה שאני כל כך רוצה
שהם ירפו ממני
אבל לעיתים קרובות
הם פשוט חונקים מידי
על זה שאני מרגישה
כל מיני רגשות
שאני לא יכולה להרגיש
כי זה פשוט לא מתאים
ומבהיל
ועל זה שנוצרה בינינו כזו תהום
שהולכת ומתעצמת
מיום ליום
אני מתוסכלת
ואולי גם טיפה כועסת
כי ככ הייתי רוצה להצליח
להקשיב להם
ושהם יקשיבו לי
שפשוט אהיה מסוגלת לומר להם
את שעל ליבי
בלי שארגיש שפיטה
שתהיה שם פשוט הכלה
אבל בפועל מה שקורה
זה שאני מסתגרת בתוך עצמי
כל פעם שהם פונים אליי
וכל מה שהם אומרים לי
אני מבטלת
בהינף יד
או הנהון ראש
אפילו שאני מבינה
ויודעת
עמוק בלב
שהם אלו שיודעים הכי טוב
מה נכון וטוב עבורי
כן, אולי אפילו יותר ממני
ואני ככ צוחקת על עצמי
על כל הפעמים שאני כועסת עליהם
ומבטיחה לעצמי
'שאני בעתיד לא אתנהג כמותם'
אעדכן עוד כמה שנים איך זה הולך..
אבל בעיקר
בעיקר אני רוצה שהם יחבקו אותי חזק
למרות הכל
ובזכות הכל
ואני
אני פשוט אתן להם לחבק אותי
ולא אתנגד
אסיר את החומה הגבוהה הזו
שבניתי סביב עצמי
חומה שאין לי מושג
איך להתחיל לפרק
ופשוט אחבק אותם בחזרה
אחבק אותם חזק
כי הם ההורים שלי
ואני באמת אוהבת אותם.
16 תגובות
ואווו! ואווו!! ואווו!!! את כותבת כל כך יפה!!! ומאוד התחברתי למה שכתבת!!
היי, קודם כל את כותבת ממש יפה!
אני מרגישה כמוך אבל טיפטיפה פחות…
המון בהצלחה! (מערכת יחסים, לא משנה עם מי, זה אף פעם לא קל אבל נבנים מזה)
חן הכתיבה שלך כל פעם מחדש גורמת לי להתפעל!!!
את כותבת כל כך יפה!!
והתוכן שלך בכלל מהמםםםם.
מחכה כבר לפוסט הבא 🙂
ואוווו אמאלהה מדהימה אחתת!!
את כותבת פשוט מ-ו-ש-ל-ם!!
תקשיבי את מדהימה…
קראתי את הפוסט והרגשתי שכל מילה מופנת אלי..באמת!
ולפעמיים זה כל כך עצבן, שאני חושבת שהם [ לא רק ההורים, אלא בכלל כל המשפחה ולפעמיים חברים..] הם צודקים..אבל קשה להודות בזה וזה ממש מתסכל..?קיצר אם יש למישהי דרך היתמודדות או שאין כזה דבר בכלל..אשמח לדעת..?
וואו כ״כ יפה איך שאת מבטאת את הכאב!!
מאחלת לך המון הצלחה!!
אוהבת
❤️❤️
את כותבת מושלם!!! אני מזדהה עם משכתבת… מרגישה כאילו כתבת את משיש לי על הלב..
אין מילים! אני נפעמת מהכתיבה שלך כל פעם מחדש?
את כישרוןןןן!!!
????
עלו לי דמעות
מזדהה ממשש
כמה שזה נכון, לא להאמין…
"על זה שאני מרגישה
כל מיני רגשות
שאני לא יכולה להרגיש
כי זה פשוט לא מתאים
ומבהיל".
מרגיע לגלות שאני לא היחידה;)
דבר ראשון- וואו את כותבת מהממםםם
דבר שני- אני ממש ממש מזדהה עם מה שכתבת, אני גם מרגישה ככה לפעמים, אבל ככה זה, זה קורה במשפחות הכי טובות;) זה באמת מסתכל, כואב, ואי אפשר לעשות עם זה הרבה דברים.
אבל בואיי חיים רק פעם אחת ואיך אומרים? "החיים קשים רק ב-120 הראשונות" אח"כ הכל עובר וטוב:)
טאם באמת קשה לך תצאי עם חברות להליכה ותדברי על דברים שעושים לך טוב, תפגשי פשוט עם אנשים שכיף לך לידם ועושים לך טוב, זה לפחות מה שאני עושה:) למרות שטוב לי במשפחה.
עוד דבר, את יכולה פשוט לגשת לאמא שלך תגידי לה אמא יש לי משהו לספר לך ב-4 עיניים ותספרי לה כל מה שמציק לך, ההורים תמיד מבינים, הם תמיד רוצים שלילד שלהם יהיה הכי טוב, למרות שלא תמיד נראה לנו ככה:(
בהצלחה!
שיחה ב-4 עיניים? הורים תמיד מבינים?
מצטערת שהתערבתי ומקווה שאני לא מורידה פה מורל, קחו בחשבון שאצלי זה בטח קצת שונה..
אבל כמה שניסיתי זה לא אופציה.
אני מרגישה מרוסקת במקום כלשהו (מפנים/מבחוץ..).
הזדהיתי עם מה שכתוב למרות שאני חושבת שהמצב שלי שונה ולא לטובה..
כי לא ראיתי הרבה בנות כמוני ואני יודעת שמה שכתבת פה זה מה שכולן עוברות.
עם הכותרת אני ממשש מזדהה.
אני מאוכזבת!!!!!
וואו חן, כתבת מהמם, כל כך נכון. ונוגע.
ומקושרת, אני כל כך מבינה אותך. את לא מבינה עד כמה.
כיבוד הורים זה קשה,
הגרון מלא בגוש של תסכול שרוצה רק לצאת, אבל לא.
אי אפשר, אי אפשר לצעוק.
לבכות.
להרגיש שקשה.
כי יש לי הורים מדהימים, טובים.
אז מה יש לי?!
לא ברור, רק יודעת שקשה.
ולפעמים אני רק רוצה לצרוח,
עד שמישהו יבין, שזה באמת נורא.
כל כך מבינה אותך, ואיתך❤
וואו מדהימה שאת!! איזה מודעות!
וווואווו ווואו וווואווו !!!
את כותבת ברמה ממש גבוהה!
ובצורה שכייף לקרוא!?
בקושי שמים לב לאורך…
תמשיכי לכתוב…
ולשתף אותנו!!!! 🙂
אוהבת אותך!!!!♥️?