תפריט
מה שרואים מכאן… /6
"ומה שמך?", שאלתי את התלמידה הבאה בתור בסבב היכרות של תחילת השנה.
"דבורה כהן" (שם בדוי, כמובן) היא סיפרה על תחביב שהיא אוהבת ולפני שעברתי לתלמידה שיושבת לצידה שאלתי בחיוך: "את אחות של…?" נוקבת בשם של תלמידה שחינכתי לפני שנתיים.
עננה קלה חלפה על פניה כשהנהנה בראשה לאישור אבל לאחר שניה כבר החליפה משפט מחויך עם בת אחרת ואני חשבתי שדמיינתי.
השבועות חלפו. כמו תמיד בשלב הזה כבר זיהיתי את הבנות הנמרצות ואלה שפחות. את היוזמתיות, הדעתניות, היצירתיות וכו'. דבורה כהן היתה חברותית למדי, תמיד מוקפת בחברות. אבל אף פעם לא התנדבה להכין פעילויות, ליצור, לצייר, לשיר או לבטא כל כישרון בכיתה.
כמורה שדוגלת בנתינת ביטוי לכל תלמידה ומאמינה שאין תלמידה ללא יכולת או כישרון ושאין תלמידה שלא זקוקה להעצמה ולנראות, שאלתי אותה מדי פעם האם היא רוצה להכין משהו לפעילות זו או אחרת אבל היא תמיד התנגדה בתוקף ואמרה שהיא לא מסוגלת לעשות כלום.
בהזדמנות הראשונה שיכולתי קראתי לה לשיחה אישית. לאחר כמה משפטי נימוס והיכרות מעמיקה יותר, שאלתי אותה:
"לא היית רוצה לקחת חלק במשהו בכיתה? תפקיד, הכנה של פעילות מסוימת? אולי משהו על מחשב כמו מצגת או סרטון. או כתיבה, ריקוד, כל דבר באיזה תחום שאת כישרונית בו"
"אין לי כישרון בשום דבר", ענתה בנחרצות.
"את יודעת שאני שנים מורה ואני לא מאמינה שיש מישהו שאין לו כישרון, יש כאלה שעדיין לא גילו אותו".
היא הביטה בי בפקפוק. ואולי גם בכעס או עוינות קלה. שאלתי שוב:
"ואין לך תחביב, משהו שאת ממש מתחברת אליו והיית רוצה לפתח אותו?"
"מה זה משנה?" שוב התרסה לא מובנת בקולה.
כנראה שהיא ראתה את המבט התוהה שלי כי היא המשיכה,
"אפשר לשאול אותך משהו? נכון שאת כל הזמן מציעה לי תפקידים בגלל אחותי?" ושוב כעס בקולה או אולי זה דווקא עלבון?
"מה הכוונה? איך זה קשור לאחותך?" שוב התבלבלתי.
"אחותי המצטיינת, החסידית, הכישרונית, זו שמעולה בדרמה, בעלת הקול המושלם, שכל הציונים שלה הם מאה ולא פחות וכו' וכו'
אז לכן חושבים שגם אני בדיוק כמוה, מצטיינת, חסידית, כישרונית וכו' וכו', ואם פתאום אני עושה משהו שהיא קצת פחות ממושלם אז ישר משווים את זה לאחותי וכאילו זה לא ברמה שלה ואיך יכול להיות שאנחנו מאותה משפחה", יא הפסיקה כדי לנשום והמשיכה:
אז זהו, אני מעדיפה לעשות דברים אחרים.
אני לא אחותי!"
המשכנו לדבר. אני הסברתי לה איך אני רואה את הדברים. לשכנע אותה בזה שאני חושבת אחרת לא הצלחתי וגם לא היה טעם.
אבל לאורך השנה היא לא היתה אחותה,
היא היתה דבורה כהן שמביאה את עצמה לידי ביטוי.
וכן, גם אם אלה תחומים שאחותה אוהבת ועוסקת בהם, היא לא חייבת להימנע מהם ואין לאף אחד בעלות על כישרונות,, גם אם זה מישהו מבני המשפחה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
אוך, כ"כ חבל מבחינת דבורה
היא מפסידה ברמותתת
אויששש
בסאהה
אני כל כך מבינה אותך, ושמחה שזאת הזווית ראייה שלך,
וכל כך מבינה את דבורה. נכון, זה חבל. אבל זאת משהי שמנסה בשיניים שלה למנוע השוואות שהיא כנראה מצולקת בהן…
בתור ’אחות של…’ אני יכולה לגמרי להבין אותה.
וכנראה שלדעתה היא חושבת שזאת הדרך שלה להוכיח לכל העולם שהיא לא אחותה, בלי קשר לכשרונות שיש לה או אין לה.
את מדהימה.
ואני אכתוב את זה כול בלוג שלך.
ואם אראה במורה שלי בנאדם- זה בזכותך.
לא מדלגת לעולם על הבלוג הזה!!!!
חשוב חשוב
וואו, איזה אמיתי זה.
קראתי פעם משפט בספר: "אין לנו מושג כמה אנשים בעולם נמנעו מלהציג את יכולותיהם בגלל כשרונם המיוחד של אח או אחות…"
ממש התחברתי עם דבורה!!!
זה לא קלללללללל