אני יודעת!

מה הייתי עושה בלי הרעבע, מה?
כותבת לכן אחרי המון בכי דמעות וטלטלות. הבוקר, לפני שעות אחדות, עברתי מקרה לא נעים בעליל מצד המשפחה שלי.
יצאתי פגועה ומאוכזבת, וכל המשפחה שלי עשו יד כנגדי. זאת אומרת שאני לבד במערכה מול אנשים חזקים. לבד.
עם דעה שונה ואחרת משלהם. דעה שהם לא מכבדים. נמאס לי להלחם ובאמת שאני לא אכנע. זה החיים שלי ומותר לי! וזה לא משו רע, ח"ו
בסהכ דרך חיים שונה משלהם. דרך אחרת בחב"ד…
אבל זה לא מה שבאתי לכתוב.
אחרי כל הצעקות והבאלגן שהלך פה, נשארתי מיואשת עם דמעות בעיניים ובלי טיפת כוחות להמשיך את היום.. אבל אז… אז עלה לי הבית הזה-"רועה נאמן מנהיג האומה עליך מביט ומשגיח. על כאבך מזיל הוא דמעה ישמח הוא איתך שתצליח
ניצב הוא אכן ממתין הוא לך, ידו הוא מושיט ומודיע- רק תתקדם עוד צעד אחד אחוז בי אותך כך אושיע!.." אני יודעת שהרעבע כאן איתי. נותן לי את הכל להמשיך בדרכי. רק בזכותו אני לא אכנע! רק בזכות העידוד שלו והכיוון אני לא אפול בלי לקום!! אני יודעת שהוא כאן, מעניק לי הכוחות לעשות לו נחת. לפעול את פעולותיו!
ועכשיו, אני קמה בכל השטורעם להתפלל תפילה רותחת להקב"ה שיעזור לי וישלח טוב נגלה לכל עמ"י בקרוב ממש!
רעבע. תודה❤
אי אפשר לתאר את כמות הרצון להוכיח שאני שוה, בזכותך. תודה אבא, שנתת לנו רבי וכיוון לגאולה. תודה?