אימא שואלת יותר מידי

הי יקרה,
מצוין ששאלת! רצון לדעת מה לעשות זה הזדמנות מצוינת לשינוי. אמהות לפעמים באמת לא משחררות ושואלות יותר מדי שואלות.. מעניין שאת כותבת שזה בשנתיים האחרונות.
אולי זה קשור לגיל, כי לילדים קטנים זה פחות מפריע, אבל ככל שמתבגרים נוצר מן צורך פנימי כזה לעצמאות ובאמת זה יכול לעצבן כשלא נותנים לך את העצמאות שאת רוצה וצריכה.

במיוחד אם את ילדה שכן בד"כ מקשיבה בשיעורים ולומדת למבחנים – אז בכלל השאלות האלה כאילו ממש מיותרות..

וזה שבנוסף שחברה של אימא שלך היא המחנכת!  זה בטח גם יוצר תחושה שאת צמודה כל הזמן ל"נציגה" של אימא…

מה באמת צריך לעשות במצב כזה?

דבר ראשון לדעת שהצורך שלך לעצמאות הוא בריא ונכון ולא רק זה – אלא הוא גם באופן טבעי ובריא ילך ויגבר, עד שיום אחד יהיו לך ממש את החיים של עצמך ואת הבית של עצמך ומשפחה משל עצמך.

ועד אז.. העצמאות הזאת שלך,  שמתפתחת באה ב"עסקת חבילה" –  ביחד עם זה שאת עדיין חיה בבית עם ההורים ומשפחה, זאת עדיין לא עצמאות מוחלטת אבל די ברור שזה כרגע יותר מתאים מבחינת הגיל והאמת שזה ככה, לא רק בשביל לעצבן אותך..

יש להורים עדיין חשיבות גדולה  בתהליך ההתבגרות שלך. הם שם בשביל לעזור לך לגלות את הכוחות הפנימיים שלך ולהוציא אותם מהכוח אל הפועל. הם שם בשבילך כמו שאף אחד אחר בעולם לא יכול להיות. יש בניכם קשר נשמתי מאוד גבוה שחשוב מאוד להבין את המהות שלו, כדי להפיק ממנו את המקסימום ואפילו להצליח להנות ממנו ולשמוח בו כמה שיותר.

הנקודה כאן מבחינתך היא ללמוד את הדרך שבה תעזרי להם לעזור לך

איך?

1. תשתפי אותם בעולם הפנימי שלך – רוב הפעמים הורים רק נראים כמו מי שיכולים "לקרוא מחשבות" – אבל האמת שזה לא כך.. מניסיון..

תיזמי שיחות נעימות  בהן את מספרת להם מה עובר עליך – אפילו על נושאים יותר מעניינים מאיך את בלימודים , נגיד – כל פעם שקורה משהו שממש שימח אותך – תזכרי לספר להם – זה ישמח גם אותם ויגרום להם להרגיש את החיבור בין העולם שלהם לעולם שלך.

2. להתעניין בעולם שלהם:

בשיחות האלה יש עוד דבר שאת יכולה לעשות – מעבר לשתף בעולמך וזה  להשתתף בעולמם

הכוונה היא להתחבר לפנימיות שלהם. אפשרי ע"י שאלות – "איך היה לך היום אימא?" "מה חדש?"

זה נשמע קצת כמו חברות – וזאת הנקודה.

בשלב הזה של ההתפתחות שלך את כבר פחות תלותית בהורים ויכולה להתחבר עליהם בנקודות שמעבר לדאגה שלהם לצרכים שלך. ואז הם יראו שזה אפשרי ויעשו אותו דבר ויתחילו להתעניין בעולם שלך מעבר ל- האם את מתפקדת כמו שצריך בלימודים, כי זה הם כבר יסמכו עליך שזה כבר הרבה באחריותך, ואת לוקחת את האחריות הזאת ברצינות.

חשוב שתזכרי –  שינויים דורשים זמן. עד עכשיו ההורים היו רגילים ליחסים מסוג יותר ילדי איתך, עכשיו את מתבגרת, זה גם תהליך חיצוני אבל בעיקר פנימי. תפקידך לשתף אותם בשינויים שחלים בתודעה שלך ובצרכים שלך.

אז בתהליך שינוי היחסים שלוקח זמן, את יכולה להגיד למשל לאמא שלך:

אמא, אני מאוד אוהבת ומעריכה אותך (זה מילים טובות ואמתיות שפותחות לשני את הלב) ואני מבינה שאת רוצה תמיד את טובתי וזה באמת לא מובן מעליו ואני מעריכה את זה מאוד! זה חשוב לי ואני רוצה את זה.

אבל,

מה שהכי יעזור לי כרגע זה שתסמכי עלי.

את יודעת שאני תלמידה טובה, אני כבר לא ילדה

ושאלות על הקשבה בשיעור ולימוד למבחן גורמות לי להרגיש שלא סומכים עלי..

אם זה מגיע מהחברה של אימא שמעדכנת – אז אני מעדיפה להיות כמו כל ילדה אחרת בכיתה שהמחנכת שלה והיא לא מדווחת לאימא כל דבר (וחשוב לדבר על זה גם עם המורהחברה של אימא בעצמה)

ואם זה לא מגיע מהחברה-המחנכת, אז כל עוד הכל בסדר – אימא יקרה, את יכולה לסמוך עלי. הכל בסדר, אני לומדת כמו שצריך.

בקיצור – זה רק דוגמא וכמובן שתגידי במילים שלך, רק מה שחשוב – וזה כלל ששווה לך לקחת לכל החיים:

כשרוצים להגיד למישהו ביקורת, הסיכוי היחיד שהוא יצליח לשמוע אותה זה אם היא תבא "עטופה" במחמאות אמיתיות (כמו סנדוויצ' שהביקורת היא הגבינה באמצע)

בכללות – אם "זורקים" את האמת (הכואבת) ככה "בפרצוף", בלי הקדמה מרככת ובלי סיומת נעימה, הבן-אדם לא ישמע אף מילה ורק יהיה עסוק בלחשוב כמה הוא בעצם צודק וכמה את בעצם טועה.

אז בטח שביחסים  עם אימא שלך, שעד היום היתה רגילה לדאוג ולקחת אחריות על זה שאת לומדת,
עד היום זאת היא שהיתה הבוגרת האחראית,
ואת הילדה, עכשיו מתחיל שינוי ואת את גדלה ומתחילה בהדרגה לקחת את האחריות על עצמך.זה כמו קופסא כבדה שהיא עזרה לך לסחוב עד עכשיו, ואת מבקשת להתחיל לסחוב את הקופסא הזאת לבד, לא כל הזמן, אבל לפעמים, אז קשה לה לשחרר כי היא חייבת להיות בטוחה שאת באמת עומדת במשקל שהיא "שמה עליך"…
היא שם בערנות לעזור לך אם זה יותר מדי לך, יש זמנים שהמשקל עדיין יתחלק בניכן, או אפילו אם צריך בזמנים מקיצוניים –  היא תיקח את כולו.

חברות בין אימא לבת זה דבר כל כך יקר. החברות הזאת קיימת תמיד רק שלא תמיד היא מקבלת ביטוי במציאות. החכמה היא לחשוף אותה יותר ויותר – זאת עבודה לכל החיים, עבודה שמתחילה עכשיו.

לכן, גם כשהיא מתייחסת בצורה שמעצבנת, ככל שתצליחי לדבר איתה על זה מתוך הערכה אמתית שיש לך אליה, מתוך כבוד הכי גדול לתפקיד שלה בחיים שלך – שהיא אימא שלך, בזכותה את בחיים ושאת יודעת שהיא תעשה הכל בשבילך, זה יכנס ללב שלה והיא תבין ותכבד והיא תדע להתאים את היחס לצרכים המשתנים שלך בתוך התהליך המופלא של המעבר שלך לעולם המבוגרים.

שהיה המון בהצלחה!