אח מיוחד

רק תנסו להתחשב …
כן, קראתי, ראיתי , והזדהיתי עם כל הפוסטים האחרים של הבנות כאן שזכו למתנה המאתגרת הזו שקוראים לה אח או אחות מיוחדת , אבל רציתי להשתדל להאיר את המציאות הזו בעוד אור .
כן , אז גם אני אחות לאח מתוק ומאתגר שכזה .
והפעם אני דווקא לא רוצה לדבר על התמודדות בני המשפחה עם הילד המיוחד עצמו , אלא ההתמודדות של בני המשפחה עם הסביבה .

מאז שאני קטנה כל פעם שהלכתי עם אחי ברחוב ננעצו בי מבטים . חלקם מרחמים , חלקם מזדהים , חוששים , מכילים , נרתעים , וחלקם סתם , מבטים ללא מטרה מוגדרת .
בכל פעם שקרה לי איתו משהו בלתי צפוי כל הרחוב כמו נעצר והסתכל עלינו , או ככה לפחות הרגשתי .
היה את אלה שניסו לעזור – בעוד אני רק רציתי שקט .
היה את אלה ששתקו ונאלמו דום – דווקא כשהייתי זקוקה לעזרה .
ואני לא מתכוונת להיות כפוית טובה , הי את אלה – שעזרו כשצריך , שתקו כשצריך , נעלמו כשצריך ובכללי ידעו לעשות תמיד מה שצריך .

היה את אלה שרק הביטו בנו , כמו היינו אריה בגן חיות .
היה את אלה שמלמלו משהו כמו " אוי ואבוי , שהשם יעזור " וצקצקו בלשונם ברחמים .
היה את אלה שברחו מהשטח ברגע בו התקרבנו לאזור כאלו דוב סיבירי רדף אחריהם .
היה את אלה שבלי בושה דאגו למלמל " תסתכלי איזה מופרע , אנשים לא יודעים לחנך , פשוט לא יודעים " . אם רק היו יודעים מה אנחנו עושים כדי לחנך אותו…
ואני שמעתי , ונפגעתי ואמא שלי הסבירה לי שאין מה להעלב מטיפשותם של אחרים . זה לא עזר . השיפוטיות היתה חדה וכואבת מידי …

כל אלו רק דוגמאות שנכתבו בצחוק ובכאב גם יחד . המקרים האלו באמת קרו לי ואני מאמינה שכל אחות שכמוני חוותה לפחות אחד מהם .
יכולתי להמשיך ולהכביר במילים , אבל נדמה לי שהבנתם .
אז רק שימו עין . ולב . חשבו על כך שמאחורי הנשמות הגבוהות האלו יש אבא ואמא , אחים ואחיות , שכל צחוק , כל מבט , כל המלטות מהשטח וכל לגלוג הם רואים . רואים ונפגעים .
מקווה שתבינו .